לשני סבבי הבחירות שידענו בחצי השנה האחרונה, נלווה שיח ענף על אודות האפשרות להתערבות זרה, חשאית ברובה, בבחירות, וזאת לאור ניסיונות הולכים וגוברים לעשות כן במערכות בחירות מקבילות ברחבי העולם, בעיקר מצד רוסיה, איראן וסין. לפי שעה, אי אפשר להצביע על מאמצים איכותיים לעשות כן ביחס לבחירות בישראל, ואפשר לאפיין את מרבית הפעילות בהקשר זה כספורדית - בעיקר מצד סעודיה, דובאי, קטאר, איראן ורוסיה. קשה לדעת אם אפשר לייחס את המיעוט היחסי של ניסיונות השפעה חשאיים למוכנותן הגבוהה של ענקיות המדיה או להיעדר אינטרסים מצד גורמים זרים, אך מכל מקום - מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. לכן אסור לזנוח את ניטור מאמצי ההשפעה החשאית בשגרה, וגם את המוכנות לקראת מתקפות סייבר קלאסיות.
בחינת מאמצי ההשפעה מטעם רוסיה לקראת בחירות 2016 לנשיאות ארה"ב העלתה כי התשתית הוכנה כמה שנים מראש. מומלץ, אפוא, שלא לחכות לבחירות הבאות, שבמדינת ישראל - מניסיון העבר - עשויות להגיע עוד לפני סוף הקדנציה הקבוע בחוק. יש לזכור כי יכולת השפעה נבנית לאורך זמן, וכך גם צריכה להיבנות יכולת התגוננות יעילה. במסגרת זו יש לקבל החלטה על מיסודו של גוף מדינתי בין־ארגוני, שיתכלל את הפעילות ויהיה כפוף לוועדת הבחירות, שכן עיקר ההתמודדות נגד ניסיונות התערבות זרה בשני סבבי הבחירות נעשתה מפני מתקפות סייבר קלאסיות.
הלכה למעשה, ניכר כי פעילות באמצעות חשבונות מזויפים הולכת ופוחתת, ובמקומה גובר השימוש בסוכני השפעה אנושיים ובערוצי המדיה המסורתית, לצד אפליקציות להעברת מסרים מיידיים דוגמת ווטסאפ וטלגרם, שהתכנים המופצים באמצעותן זוכים למהימנות גבוהה מחד גיסא, והם בעייתיים להסרה מאידך גיסא. ערוץ נוסף שהשימוש בו גובר לאחרונה, וידוע בעיקר בהקשר הפלילי, הוא הדארקנט (הרשת האפלה). כך, למשל, פורסם בסוף השבוע שעבר כי גורמים פוליטיים בישראל רכשו בדארקנט, במאות אלפי דולרים, את האפשרות לשגר 15 מיליון הודעות ווטסאפ בתוך 48 שעות, בעוד האפשרות של ווטסאפ לחסום יכולת כזו היא מוגבלת. סרטוני Deepfake מהווים אף הם איום פוטנציאלי, עקב רמת הזיוף הגבוהה המאפיינת אותם; הם מצטיירים כאותנטיים, וכך אפשר לייחס באמצעותם למועמדים השונים דברים שמעולם לא נאמרו או לא נעשו.
מלבד העיסוק בהתערבות חשאית, ראוי להתייחס גם לניסיונות התערבות של גורמי חוץ. אלה אינם בלתי חוקיים, אך רבים מטילים ספק בלגיטימיות שלהם. דווקא משום שהם גלויים ורשמיים, הם נתפסים לעיתים כהתערבות פוליטית, המעניקה יתרון לא הוגן לאחד הצדדים. בהתייחסו לסוגיה טען יו"ר ועדת הבחירות, השופט מלצר, כי "ככל שיש התערבות כזו או אחרת, אם היא גלויה - זה בסדר. החשש הוא מהתערבות חשאית או אנונימית". בין שמסכימים עם השופט ובין שלא, מוסכם כי האפקט שיש להצהרתו של מנהיג מעצמה הוא חזק עשרות מונים מרשת בוטים, המפמפמת מסרים לטובת מועמד מסוים. אף שאי אפשר לאמוד את מידת השפעתן, אפשר לשער את הכוונה מאחורי הצהרות הנשיא טראמפ ערב מערכות הבחירות האחרונות: החל מההכרה האמריקנית בריבונות הישראלית בגולן, ועד הצהרתו מתחילת השבוע, בדבר האפשרות לכינון ברית הגנה הדדית עם ישראל.
טראמפ אינו הראשון, כמובן. הנשיא קלינטון התערב בשעתו באופן ברור לטובת שמעון פרס ב־1996, דרך מינוף ועידת שארם, ובתקשורת האמריקנית עלו טענות שגם הנשיא אובאמה התערב לרעת נתניהו בבחירות 2015. אין פירוש הדבר שהתערבות זו אסורה, אך כאמור, היא נתפסת בעיני רבים כמעורבות פסולה בעיצוב עמדות והטיית ההכרעה הדמוקרטית, דווקא בעיתוי רגיש כמו מערכת בחירות.
פנינה שוקר היא חוקרת (מלגאית ניובאואר) במכון למחקרי ביטחון לאומי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
