אני מרשה לעצמי להמר, לצורך הדיון, שהימין ינצח וירכיב ממשלה בראשות נתניהו, ששוב תזכה לתיאורים מנופחים בתקשורת כ"ממשלת ימין־ימין" אבל בפועל תנהיג מדיניות מרכז, די דומה למה שראינו עד כה. אבל מה יקרה אם ההימור שלי ייכשל? יהיה רע מאוד, ולכן אסביר: למה השמאל יכול להרשות לעצמו להפסיד בבחירות והימין לא.
ההבדל היסודי בין שמאל לימין, ואת המושגים הללו ירשנו כזכור מהמהפכה הצרפתית, הוא ביחס לשינוי. כולם בעד שיפור המציאות, אבל השמאל דוחף לשינויים רדיקליים ומהפכניים בעוד הימין ספקני יותר, ומעדיף שינויים מדודים ומבוקרים. אלה הגדרות כלליות, אבל רלוונטיות מאוד לפוליטיקה הישראלית.
שימו לב כיצד מיישמות ממשלות בישראל את הכלים העומדים לרשותן לשם יישום מדיניותן. במילים פשוטות, השמאל "לא רואה בעיניים", בזמן שהימין מתקדם בעצלתיים. מצביעי ימין רבים מרגישים לא פעם אי־נחת ממה שהם תופסים כיישום איטי מדי של תפיסת עולמם, בעיקר בתחומים כמו משילות, חינוך, משפט או תקשורת. אבל דומה שהם יסכימו שבכל מה שקשור לתחום המדיני, עדיפה המתינות הימנית על הפזיזות השמאלית.
גם כיום, כשהיא דוהרת במעלה העשור השמיני לחייה כמדינה עצמאית, הנושא העיקרי שמעסיק את מדינת ישראל הוא עצם שרידותה מול האויב הערבי שלא ויתר עדיין על השאיפה להשמידה. זאת אולי לא הסוגיה המדוברת ביותר, ואין זה תקין פוליטית לנסח כך את הבעיה, אך זהו המצב גם היום. סוגיות "חוץ וביטחון" ממלאות את סדר היום הפוליטי שלנו, ועל פיהן נקבעת עד היום הזהות הפוליטית בין "ימין" ו"שמאל".
בתחום הזה קל לראות את ההבדלים בין ממשלות ימין, שהתקדמו צעד־צעד לקראת פתרון והואשמו תמיד בהססנות וב"קיפאון", לממשלות שמאל, שתמיד היה להן רעיון מבריק אחד, מהלך מהפכני שיפתור באחת את הסוגיה המכבידה הזאת על כל רבדיה המורכבים להדהים. זה הבדל כל כך מהותי בין ימין לשמאל בישראל, עד שראשי ממשלה מהימין שנדבקו בקדחת הפתרון המהיר והמושלם ("הסכמי שלום" למיניהם, התנתקות, התכנסות) נאלצו לנדוד שמאלה במפה הפוליטית, ומצאו את עצמם לעת זקנה יושבים שכם אל שכם עם יריביהם הפוליטיים משכבר הימים, עמוק בשמאל.
המאפיין המובהק הזה של השמאל הישראלי מוביל אותו למכור למאמיניו אוטופיות משיחיות המתנפצות פעם אחר פעם על סלעי המציאות. אז נכון, אין כרגע על הפרק, גם במגירות השמאל, תוכנית קונקרטית דוגמת אוסלו או ההתנתקות (לא נשארו הרבה שטחים למסור לערבים, וזיכרון הכישלון עדיין טרי), אבל לו חס וחלילה תוקם ממשלת שמאל, היו בטוחים שתוכניות כאלה תימצאנה, הם יחשבו על משהו או יקבלו תכתיב מארה"ב או מאירופה.
השמאל לא יכול לקפוא על שמריו וחייב "לעשות משהו", בניגוד לימין שיכול לדרוש ואף דורש ממצביעיו סבלנות ואורך רוח על מנת להסכין עם מצבים שאינם פתירים בטווח הקצר. זו הסיבה שבאקלים הנוכחי, ממשלת שמאל היא מותרות שהישראלים כבר לא יכולים להרשות לעצמם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
