סבב האלימות האחרון בין ישראל לחיזבאללה הסתיים בנוק־אאוט מצלצל לחסן נסראללה וארגונו. על פי דיווחי התקשורת, פגעה ישראל במתקן אסטרטגי של חיזבאללה בלב שכונת הדאחייה בביירות, מעוז הארגון, ובכך עצרה לפי שעה את פרויקט דיוק הטילים שעליו עמל הארגון יחד עם איראן בשנים האחרונות. חשיבותו של פרויקט זה בעבור ארגון הטרור הלבנוני עולה, אף על פרויקט מנהרות התקיפה אל לב הגליל שבו השקיע מאות מיליוני דולרים מקופתו הריקה ושאותן נטרלה ישראל בשנה שעברה. ישראל שרטטה אפוא משוואה חדשה בזירה הלבנונית, ולפיה היא לא תניח לארגון לקדם פרויקטים אסטרטגיים על אדמת לבנון, המסכנים את ביטחונה, דבר שלא עשתה מאז קיץ 2006. תגובתו של ארגון חיזבאללה היתה ירי נ"ט על הגבול, שאליו נערך צה"ל מבעוד מועד והוא לא פגע באיש.
בנאום אפולוגטי מהבונקר שבו הוא מסתתר למעלה מעשור, נמנע מנהיג חיזבאללה לספר את האמת לתומכיו. הוא שיקר במצח נחושה כשהכחיש את אשר ארע בלב הדאחייה בביירות, ובנוסף, תלה את הנחישות הישראלית לבלום את התעצמות ארגונו ואת התבססותה של איראן בסוריה, בבחירות העתידות להתקיים בישראל בשבוע הבא. מצער אגב לגלות שהיו בישראל מי שהלכו שולל אחר שקריו של נסראללה.
היתה זו אחת ההתייחסויות הבודדות מן העבר השני של הגבול לבחירות הקרבות בישראל. ואכן, מפתיע לגלות כי למרות שמערכת הבחירות נכנסת לישורת האחרונה, העולם הערבי מגיב אליה באדישות ולכאורה בחוסר עניין.
הסבר אפשרי אחד הוא שהעולם הערבי עסוק בענייניו מבית, ובעיקר בהרס ובחורבן שהותיר אחריו האביב הערבי. הדבר הוביל לקריסתן של כמה ממדינות ערב ולשקיעתן של אחרות במשבר פוליטי וכלכלי עמוק. אבל הסבר נוסף חשוב לא פחות הוא שהסוגיה הפלשתינית איבדה מחשיבותה וממרכזיותה בעולם הערבי.
הדבר היחיד שמעסיק כיום חלקים נרחבים של העולם הערבי, ובראש ובראשונה את מדינות המפרץ, הוא הרצון ביציבות ובביטחון נוכח צילה המאיים של איראן. עדות לכך מצויה בתימן, המשמשת מגרש משחקים ושמא מעבדה, שבה מנסים האיראנים טקטיקות וכלי נשק מתקדמים נגד ערב הסעודית, דוגמת טילים מונחים ולאחרונה גם מטוסים ללא טייס ורחפנים ההולמים במטרות בעומק הממלכה הסעודית. מתימן מעבירים האיראנים את הידע והניסיון לזירות הפעולה האחרות שלהם בעיראק, בסוריה ובלבנון למול ישראל.
בשנים האחרונות התייצבו מדינות המפרץ לצידה ובעצם מאחוריה של ישראל. כך עשו גם בשבוע שעבר כשפרסמו גינוי לתוקפנות של חיזבאללה בגבול הצפון. מדינות המפרץ, אבל עימן גם מדינות ערביות נוספות, דוגמת מצרים, המקיימת עם ירושלים שיתוף פעולה ביטחוני הדוק, מבקשות לראות ישראל יציבה ונחושה המתמידה במדיניות של אפס סובלנות כלפי איראן. מכאן עולה שהעולם הערבי אינו אדיש לנעשה בישראל אלא מבקש לראות בסיומן של הבחירות ישראל חזקה ויציבה.
דווקא משום כך שרבוב המערכה שמנהלת ישראל נגד איראן למערכת הבחירות וההאשמה כי שיקולי בחירות הם העומדים בבסיסה, הם דבר מצער העלול לשדר היעדר קונצנזוס בצורך להתייצב מול איראן ולהציב לה קווים אדומים. את ההאשמות הללו ראוי להותיר לנסראללה ולשותפיו, החוששים כיום מפניה של ישראל ומתקשים למצוא מענה לנחישותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו