אש ומשילות ביערות האמזונס

האש שאחזה ביערות הגשם של האמזונס הצליחה להאיר פן נסתר שזכה לסיקור תקשורתי נמוך יחסית: סוגיית המשילות בשטחי היערות.

מאז נבחר בולסונארו בינואר השנה לנשיאות ברזיל, ניתנה לכורתי העצים ולחוואים הסכמה בקריצה לברא יערות לטובת שטחי מרעה לבקר, לגידולי סויה ולכרייה. בדיקות גילו שבמשך שמונה חודשים פחת ב־20 אחוזים מספר הקנסות שהושתו על כריתה לא חוקית של עצים. שיעור הבירוא, מנגד, זינק מייד ב־39 אחוזים בחודשים ינואר־אוגוסט לעומת התקופה המקבילה אשתקד (וביולי לבדו נרשמה עליית שיא של 278 אחוזים). בד בבד, המשרד להגנה על הסביבה הוכפף לשר החקלאות החדש (שהוא במקרה גם ראש השדולה החקלאית), ואילו ראש הסוכנות לחקר החלל הלאומית (INPE), שאחראית לניטור השריפות, פוטר כשהתריע על התגברות השריפות. 

תומכי בולסנארו, שנבחר בתמיכה רחבה של הסקטור החקלאי, יטענו שהנשיא החדש מקדם בסופו של דבר את האינטרסים של האלקטורט שלו. אך במסמכים ממשלתיים רשמיים שנחשפו נכתב כי המטרה היא הגברת המשילות באגן האמזונס, משום שהריבונות נפגמת כתוצאה מפעילות השימור הבינלאומית באזור. במסמכים עצמם מדובר על "סלילת אוטוסטרדות לגבול סורינאם, הקמת תחנת כוח בנהר טרומבטס ובניית גשר אובידוס מעל אמזונס". המטרה? "יש לבצע את מיזמי התשתית באגן האמזונס כדי לשלבם במרחב הלאומי וכדי לסכל את הלחץ הבינלאומי לשימור היערות".

על פי המסמכים, ממשלות זרות, ארגוני סביבה בינלאומיים וקבוצות להגנה על הילידים תושבי היערות "מנסים לצמצם את הריבונות באגן האמזונס". וכאילו כדי לאשר את אמינות המסמכים, דחה בולסונארו את הסיוע שהציעו מנהיגי המדינות המתועשות בפסגת ה־G7 בנימוק ש"ברזיל אינה קולוניה". 

ייתכן שאפשר לראות בדבר המחשה למה שנתפס כאובססיית המשילות והריבונות של הימין, שעניינו האלהה זוחלת של השלטון, תוך ריכוז כל העוצמה באותן הידיים ומיגור הביקורת מבית ומחוץ. 

כך או כך, דומה שקו ברור מחבר בין בירוא יערות הגשם בשם האינטרס הלאומי לבין "ביעור" הנוכחות הבינלאומית בנכס כלל־אנושי כמו יערות האמזונס. הקו הזה הוא הפיכת הריבונות לתו התקן ולאבן השתייה של מכלול היחסים בין הקולקטיבים האנושיים. 

האש שאוחזת ביער משקפת - באופן מעשי וסמלי - את הוויכוח המתלהט בסוגייה. לכן השריפה יכולה וצריכה להיות נקודת פתיחה טובה לדיון על מגבלות הריבונות והמשילות. האומנם הריבונות היא תמיד ובלי תנאי מעל לכל ערך אחר? בולסונארו לכאורה מוציא לפועל את סמכות הממשל ובכך מפגין משילות, אבל הנה היבטיה השליליים מוארים באור נגוהות. 

וחשוב מכך: אין כנראה כמו ייצור החמצן במה שמכונה "הריאות של העולם" כדי להציב ערך קריטי יותר - עצם החיים - לצד ומעל למשילות ולהאיר את מגבלותיה. לשודדי ים קראו בחוק הימי "אויבי המין האנושי" (hostis humani generis): הם היו אויבים של כולם, מעבר לשיפוט בטריטוריה זו או אחרת, ובדיוק משום כך סימן אותם החוק כיוצאים מהכלל. אל לנו להגיע למצב שבו מי שיפגע במכוון ביערות הכה חשובים לחיים בכדור הארץ, יהלום את ההגדרה העתיקה הזו. למעשה, הפוגע ב"ריאות של העולם", עלול להיחשב כאויב החיים עצמם. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו