התערבות סין במטבע שלה עצמה בתגובה להשתת המכסים האמריקנית, היא רק איתות • הדילמה המרכזית היא כמה ניתן להמשיך כשהיבוא האמריקני מסין גדול פי כמה מזה של המתחרה מהמזרח
"לא נוכל לסבול את ההתערבות של סין במטבע שלה", כך אמר השבוע לורנס (לארי) קדלו, אנליסט כלכלי ואושיית תקשורת המשמש כיום יועץ כלכלי בכיר לנשיא דונלד טראמפ. קדלו התייחס לכלי הנשק החדש של סין במלחמת הסחר, שאותו היא שלפה השבוע במפתיע בתגובה מיידית לצעד נוסף שנקט הנשיא טראמפ - השתת מכסים של 10% על סחורות בהיקף של 300 מיליארד נוספים מסין.
לארי סאמרס, כלכלן יהודי שכיהן כשר האוצר במשך שנתיים תחת ממשל ביל קלינטון, מיהר להגיב ברשת CNBC לדבריו של קדלו בלגלוג וכינה אותם "מגוחכים ואבסורדיים". "המשבר הזה בין ארה"ב לסין ייקח אותנו למצב הגרוע ביותר שלנו מאז 2009", הוא הזהיר.
אחרי הצעד הזה היקף הסחורות מסין שעליהן הוטלו מכסים בארה"ב הגיע ל־1.1 טריליון דולר. לפני שנה טראמפ הטיל מכסים של 25% על חלק מהסחורות, כך שמכס בשיעור 10% הוא איתות נוסף לסין ולא ירי של כלים כבדים. אלא שסין הטילה כבר מכסים על יבוא סחורות מארה"ב בהיקף של 400 מיליארד דולר, והאפשרויות שלה להחיל מכסים על סחורות נוספות הוא הרבה יותר מוגבל, מכיוון שעל כל דולר שעובר מסין לארה"ב, עוברים 4.5 דולרים בכיוון ההפוך - מארה"ב לסין.
זו הרי כל הבעיה מלכתחילה: מאזן מסחרי גירעוני ההולך ומחריף בין המעצמות, לרעת ארה"ב, כמובן. ב־2018 ארה"ב ייבאה מסין סחורות ושירותים בהיקף של כ־540 מיליארד דולר, ואילו סין ייבאה מארה"ב בהיקף של 120 מיליארד דולר בלבד. זאת למרות שיחס האוכלוסיות הפוך להיקפי הסחר ביניהן - על כל אזרח אמריקני יש 4.5 אזרחים סינים.
נתוני עבר מצביעים על המגמה שבה נלחם טראמפ: היקף הרכישות של סין מארה"ב ב־2017 היה גבוה יותר בכ־7%, ואילו היקף הרכישות של ארה"ב מסין היה נמוך יותר ב־2017. למעשה, בכל אחת מהשנים האחרונות' היקף הרכישות של ארה"ב מסין הצביע על מגמת גידול של 5%-10% בשנה, ואילו היקף הקניות של סין מארה"ב דשדש באותה רמה, עם עליות וירידות קטנות.
משל הכופר, והמלחמה
כלכלנים לא ממש יודעים לענות עד כמה ניתן למתוח את החבל הזה - את הגירעון המסחרי. ההיגיון אומר שבטווח כלשהו המספרים אמורים להתאזן, או לפחות לשאוף לאיזון. אם נדמה את העניין בפשטות לעולם שבו יש רק שתי מדינות, שלכל אחת מטבע משלה והן סוחרות ביניהן, הרי אם מדינה א' קונה ממדינה ב' בהיקפים הרבה יותר גדולים מכפי שב' קונה מא', אז בנקודת זמן כלשהי, כל הכסף של מדינה א' יעבור למדינה ב'.
ומי שחושב שמדובר בבעיה תיאורטית מוזמן לשאול את הזקנים הבריטים, או הסינים, על התקופה שבה בריטניה היתה המעצמה העולמית שהתמודדה מול סין. זה היה ב־1839, כשהאצולה הבריטית הובילה רכישות ענק של חרסינה, תה וסחורות נוספות מסין, שמוצריה נחשבו לטובים בעולם. גם אז סין לא הצטיינה ברכש גומלין, וכלכלת בריטניה התערערה כשהמסה הקריטית של הכסף הבריטי הוחזק על ידי המדינה הרחוקה.
הפתרון הראשון שנמצא באותה תקופה הוא יצוא אופיום לסין, מה שהביא למכת התמכרות קשה בסין, אך החזיר כמות נכבדה של פאונדים לממלכה. כשהשלטון הסיני הבין את גודל המכה שניחתה עליו הוא החל לאסור שימוש ומסחר באופיום. בצר לה, בריטניה יצאה במלחמה נגד סין, כשהמטרה המפורשת שלה היא להחזיר את הכסף הביתה. סין אולצה לשלם מיליוני ליש"ט ככופר כדי לסיים את המלחמה הזו.
מונופול עולמי
נכון שהעולם השתנה היום במובנים רבים, גם באופן שבו הכסף מתפקד. אלא שהשינויים האלה רק אפשרו למתוח עוד יותר את החבל ולהגדיל את הגירעון המסחרי, אך כאמור - לכולם ברור שיש גבול למתיחה הזו, והתחושה היא שארה"ב קרובה אליו מאי פעם.
התקשורת הכלכלית בארה"ב מנסה להבין למה בדיוק התכוון קדלו במילים "ארה"ב לא תסבול את ההתערבות של סין במטבע שלה". העניין המדאיג הוא שנראה ששתי המעצמות מיצו את הכלים המיידיים שעומדים לרשותן. ארה"ב יכולה להטיל רק עוד מעט מכסים, וסין יכולה להחליש במעט את המטבע שלה, אבל הצעדים האלה קרובים מאוד למיצוי.
סין השתמשה בנשק חירום, והיא לא תוכל לעשות זאת פעם נוספת בלי להסתכן באובדן שליטה. בעשור האחרון היא קבעה רצועת ניוד ליואן, ולא אפשרה לו לרדת מתחת ל־7 יואן לדולר. רוב הזמן הוא נסחר סביב 6-6.5 יואן לדולר. השחקנים בשוק קיבלו תחושה שהיואן כן מגיב לכוחות השוק.
טראמפ אף פעם לא האמין לקשר בין כוחות השוק ליואן. מאז נכנס לתפקידו הוא חוזר ואומר שמדובר במטבע שמנויד לפי כוחות הממשל הסיני ולא כוחות השוק החופשי. כרגיל, פרשנים רבים לעגו לאמירות הללו וטענו כלפיו שהוא מקצין את המציאות. אלא שהשבוע יצא המרצע מהשק, ונשיא סין, שי ג'ינפינג, לא יכול עוד לומר שממשלתו לא מתערבת במסחר במטבע הסיני, לאחר שנשברה המוסכמה הקודמת של הגבול התחתון של היואן.
הכרזת סין שלחה את הבורסות לירידות חדות, שאותן הובילו המדדים בניו יורק, עם ירידות של יותר מ־3.5%. גם באירופה, במזרח הרחוק ובישראל נרשמו ירידות של כ־2%. ביום המסחר שלאחר מכן, המדדים שבו לשערים הקודמים. התנודות האלה מצביעות גם על כך שלא באמת מדובר בעניין שבינה לבינה. אין ראש מדינה בעולם המערבי, ואולי בעולם, שטראמפ לא מדבר מגרונו העמוק. כמו מלחמת ארה"ב ב"ציר הרשע" שמובילה איראן, סין היא ה"טראבל מייקר" של הכלכלה העולמית.
היא מפירה זכויות קניין של כל היצרנים בכל מדינות העולם; היא השליטה את היואן על סל המטבעות כשהיא היחידה המתערבת באופן לא הוגן בסחר במטבע, היא מתנערת מאמנות למניעת זיהום אוויר ומייצרת בלי להשית על עצמה מגבלות החלות על המדינות המפותחות, היא מתעלמת מכל אמנות להעסקת עובדים, ובעצם הפכה את עצמה למפעל ייצור מונופוליסטי של העולם כולו. כך היא קונה נכסים וחברות באירופה, בדיוק כמו בארה"ב, אבל אין עוד מדינה בעולם המעזה להתעמת איתה, ולו בצורה סימבולית.
אנחנו רגילים למשוואות ולכן יש לנו לקות ראייה מסוימת כשאנחנו מתעקשים לעשות הקבלות בינינו לבין כל צד שמצטלב בדרכנו. אלא שברור לגמרי שכפי שלארה"ב לא היתה שום יכולת סבירה להבין ולהעריך את יכולותיה של ברית המועצות ואת נקודות התורפה שלה, כך אין לה כיום אפשרות לעשות זאת מול סין ואיראן.
טראמפ מציג לעולם גישה חדשה בעניין. "התפקיד של נשיא ארה"ב הוא לדאוג לתושבי ארה"ב; שמנהיגים אחרים ידאגו למדינות שלהם", הוא אמר בעבר. טראמפ לא מתעניין בשינוי משטרים אלא רק במה שנוגע לאמריקה, ועל כך הוא נלחם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו