לשים את הגבול המזרחי של ישראל על השולחן

"ישראל עומדת כיום בפני אתגר גדול: או פתרון שתי המדינות או מוות דמוגרפי... בין נהר הירדן והים חיים כיום 6.8 מיליון פלשתינים ו־6.6 מיליון יהודים... ישראל צריכה עכשיו להחליט בין פתרון שתי המדינות לבין פתרון המדינה האחת, שמשמעותה היא בחירה בין ויתור על אופייה הדמוקרטי, או על זהותה היהודית".

הדברים הללו אינם לקוחים מנאום "שתי המדינות" של רה"מ אריאל שרון בלטרון ב־2003, לא מנאום רה"מ אהוד אולמרט באזכרה לרחבעם זאבי ב־2007, ולא מנאום בר־אילן של רה"מ בנימין נתניהו ב־2009. הם נאמרו בשבוע שעבר מפיו של רה"מ הפלשתיני, ד"ר מוחמד שתאייה, בכנס האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתקיים ברמאללה.

תמיד יהיו כאלה שיתווכחו על הנתונים הדמוגרפיים, אבל קשה להכחיש את דמיונם הגדול לנתונים שהציג סגן ראש המינהל האזרחי, אל"מ אורי מנדס, בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ב־26 במארס אשתקד. הדברים הללו הם ביטוי למפגש ההיסטורי בין שתי התנועות הלאומיות - זו של הפלשתינים וזו שלנו, אחרי שנים רבות מאוד של תקוות לזכות בכל הארץ, ולא להעניק אפילו קורט של ריבונות לזולת. יש לישראל פרטנר, והוא נמצא ברמאללה. הבחירות הבאות בישראל עשויות לייצר גם פרטנר ישראלי.

כחול לבן והליכוד רצות כתף אל כתף בסקרים, והדעת נותנת שהן יקימו את הממשלה בדרך כזו או אחרת. המכנה המשותף של נציגי הראשונה הוא למנוע מנתניהו להמשיך לכהן בתפקידו, כשכתב חשדות כבד הוכן נגדו. המכנה המשותף של הליכוד הוא הרצון להבטיח את המשך כהונת נתניהו אלא אם כן יימצא אשם בפסק דין חלוט.

ישראל זקוקה לגבול הזה. יהודה ושומרוןצילום: אי.אף.פי

זה לא מספיק. כחול לבן אינה יכולה להסתפק בנושא אחד, שהוא חשוב כשלעצמו, ונורמטיבי, אבל הוא מנותק מן הנושאים המדיניים המהותיים העומדים על סדר יומה של החברה הישראלית. גם הליכוד אינו יכול להסתפק בהצהרות אמונים פתטיות לנתניהו, מה גם שלא יהיו שוות את הנייר שעליו מתנוססות החתימות אם המציאות תייצר אפשרויות בלתי צפויות.

כדאי להקשיב לשתאייה. ישראל זקוקה לגבול בינה לבין הפלשתינים כדי להישאר מדינה יהודית ודמוקרטית. זהו גבול שיוכל להיווצר באמצעות הסכם, ובלית ברירה - באופן חד־צדדי, אך העובדה שהוא חיוני לצד אחד אינה אומרת שהוא מזיק לצד השני. זה בהחלט מצב שבו זה נהנה וזה לא חסר, והעיתוי כבר מאוחר מאוד, אך אינו מאוחר מדי.

אם תוקם ממשלת אחדות לאומית, היא תצטרך להתבסס על מחויבות של משתתפיה לקבוע, במהלך כהונת הכנסת ה־22, גבול מזרחי לישראל. זה לא רק אינטרס חיוני לישראל אלא גם אינטרס מוסכם, כיוון שמנהיגי המפלגות המועמדות להשתתף בממשלה כזו הביעו את דעתם בפומבי כנגד קיומה של מדינה דו־לאומית. בניגוד למנהיגים האחרים בממשלה הבאה, נמצא נתניהו במיעוט במוסדות מפלגתו בנושא זה, אך סביר מאוד להניח שאם חברי הכנסת של הליכוד מוכנים להתחייב לתמוך בו, יהיה אשר יהיה, הם אמורים גם לתמוך בכל מהלך מדיני שיוביל.

אינני מציע להניח לעניין הפלילי. כחול לבן לא תוכל לוותר על הנושא ולהסתפק בכך שנתניהו יסיים את תפקידו כפי שהחוק היבש דורש ממנו - בתום כל התהליך המשפטי. אם יוחלט על רוטציה בראשות הממשלה, ואם יוחלט כי נתניהו יכהן במחצית הראשונה של כהונת הכנסת, אפשר יהיה להסכים כי אם יוגש נגדו כתב אישום - יתפטר, כפי שדורש החוק משרי הממשלה (אך לא מראשה), וכי את מקומו ימלא מישהו אחר מן הליכוד, עד למועד הרוטציה. כיוון שהוא משוכנע כי "לא יהיה כלום כי לא היה כלום", לא תהיה לו שום סיבה להתנגד להסכם שכזה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו