לפני שנה עשינו מהפכה. סוף־סוף, המחנה הלאומי יצא מגלות לחרות. לראשונה קבענו בחוק יסוד כי ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
אני חש גאווה עצומה על כך שהמחנה הלאומי התלכד סביב חוק הלאום שיזמתי, ולא הרפה עד שעבר בכנסת ברוב מוחץ של 62 ח"כים. קמפיין תקשורתי וציבורי נוהל נגדי ונגד חוק יסוד הלאום. רבים לא האמינו ביכולתו של המחנה שלנו להעביר חוק כה משמעותי, והתחייבו "לאכול את הכובע" אם יעבור. כבר אז העברתי למפקפקים כתובת של חנות כובעים בתל אביב - שציפתה להכנסות גבוהות. אך כהרגלם - המתנגדים לא עמדו בדבריהם.
חוק הלאום מעגן בפעם הראשונה בחוק יסוד את אופיה הלאומי של ישראל, מבלי לפגוע בזכויות הפרט של אזרחיה. זכות השבות של בני העם היהודי, סמלי המדינה היהודיים ועוד, הם נכסי צאן ברזל של העם היהודי ושל המדינה מימי הקמתה ועד היום. החידוש הוא בעיגונם בחוק יסוד, ולא בעצם קיומם.
למרות זאת, ישנם המגדירים את חוק יסוד הלאום כגזעני. ישנם צבועים שתמכו בחוק, אך משיקולים פוליטיים המירו את תמיכתם להתנגדות. הגדילו לעשות ח"כים ערבים שהצביעו נגד הצעתי. הם התחייבו להפוך את יום השנה לחוק הלאום שלי ליום האפרטהייד. את יום העצמאות הם מגדירים "יום הנכבה", ואילו יום ניצחוננו במלחמת ששת הימים מכונה בפיהם "יום הנכסה". הם אוהבים את הדמוקרטיה הישראלית כל עוד היא על תקן "הפרה הישראלית", אך מתנגדים למדינת ישראל. זה לא יעזור להם.
17 עתירות הוגשו נגד החוק. הטיעונים שונים ומשונים, אך תכליתם אחת: חוסר היכולת להבין שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. להם אני אומר: חוק הלאום הוא בטון יצוק. לא נשנה בו אפילו אות. אנחנו גאים בו.
ח''כ אבי דיכטר (הליכוד) הוא יוזם חוק הלאום, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, לשעבר ראש השב''כ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו