למשפחתי היסטוריה ארוכה מאוד בכל הקשור ליחסי התנועה הציונית ומדינת ישראל עם ארה"ב. שני הדורות הקודמים והדור הנוכחי במשפחתי ביקרו בחדר הסגלגל ועמדו בקשר עם 14 נשיאים בהקשרים שונים ומרתקים. סבי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, הגיע ללשכתו של הנשיא רוזוולט ודרש ממנו להפציץ את מחנות ההשמדה בפולין במלחמת העולם השנייה. כשגריר ישראל באו"ם וכנשיאה השישי של מדינת ישראל, פגש אבי, חיים הרצוג ז"ל, נשיאים במטרה לחזק את היחסים בין המדינות. כך גם דודי אבא אבן, שר החוץ המיתולוגי, ודודי יעקב הרצוג, שכיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. וכך גם אחי, תא"ל מייק ואני, פגשנו נשיאים אמריקנים בתפקידינו השונים. אבי תמיד חזר באוזנינו על חשיבות הקשר והעוצמה הרוחנית והמדינית ביחסים בין ישראל לארה"ב.
ככל שההיסטוריה הישראלית הלכה וצלחה משברים ותהפוכות, כך בלטה עובדה בלתי מעורערת: ארה"ב היא ידידתה החשובה, המהימנה והמשמעותית ביותר של ישראל בזירה הבינלאומית. ידידות זו עמדה במבחן הזמן ולא קמו לה מתחרים עד היום, לרבות הממשל האמריקני הנוכחי, המעניק גיבוי מלא לישראל באתגריה הרבים. שום מדינה, ידידותית ככל שתהיה, לא סיפקה לישראל תמיכה צבאית, מדינית, מוסרית וערכית, כפי שעושה זו בעקביות ארה"ב.
הסיוע הצבאי האמריקני מאפשר למצוינות הטכנולוגית הישראלית להשיג את המסה הקריטית ששומרת על העליונות האסטרטגית של כוח המגן הישראלי. התמיכה המדינית מגבה את ישראל במאבקיה בזירה הדיפלומטית ומסייעת לקבע את מעמדה כמדינה שיש להתחשב בדעתה. התמיכה המוסרית יוצרת דעת קהל תומכת במדינות דמוקרטיות לא מעטות, גם כאשר הממשלות באותן מדינות, מנימוקים משלהן, מעדיפות להשמיע ביקורת או להימנע מתמיכה בעמדה הישראלית. התמיכה הערכית יוצרת תחושה עמוקה של שותפות בתפיסת עולם שהיא מעבר לאינטרסים פוליטיים מזדמנים, תחושה שמחלחלת לחוגים רבים מחוץ לארה"ב ומגבשת קבוצות פוליטיות, דתיות וחברתיות סביב תמיכה בעניינה של מדינת ישראל.
הברית האמריקנית־ישראלית עומדת על שלושה עמודים: ערכים משותפים, תועלת אסטרטגית, ותמיכה מאורגנת מקרב החברה האזרחית. בהכרזות העצמאות של שתי המדינות מועלים על נס ערכים אוניברסליים של דמוקרטיה וחופש, סובלנות ופתיחות, צדק ושלום, שוויון בפני החוק ונחישות להגן בכוח על העצמאות. בזכות ערכים אלה רואים האמריקנים בישראל בעלת ברית טבעית, שהסיוע לה מתבקש מעצם צביונה. אלא שלא לעולם חוסן, ועל ישראל לשקוד על שימור השותפות עם שני צדדיה של המפה הפוליטית האמריקנית, מבלי לנכר או חלילה לוותר על אחד מהם.
מבחינת ישראל, חיוני אפוא לעודד תמיכה רחבה בחברה האזרחית בארה"ב, על כל רבדיה. הגרעין הנאמן ביותר מורכב כמובן מארגונים יהודיים ציוניים ומקהילות חמות, שמחויבותם לישראל היא מהותית, ולא נסיבתית. חובתה ההיסטורית והלאומית של ישראל היא לטפח ולהדק את הקשר עם אותם היהודים הציונים והתומכים בכל רחבי ארה"ב, העומדים תמיד על המשמר. הם העורף האסטרטגי של ישראל; מתייצבים לתמוך בה בכל לבבם ובכל מאודם ביום צרה, ושמחים מעומק לבם בשמחתה. מעבר לכל הבדלי השקפה - מדובר במשפחה. ואף שיש לנו ידידים רבים, משפחה יש רק אחת. חייבים להקשיב זה לזה ולשוחח, אפשר לפעמים לכעוס, אבל אסור לשכוח את שותפות הגורל ההיסטורית המחברת בין כל חלקי עמנו באשר הם שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו