העולם הולך ומתקדם, כך אנחנו רגילים לחשוב, אבל לעיתים יש סימנים לכך שהוא הולך ומתקדם לקראת שיגעון של ממש. נערה צעירה, גרטה תונברג בת ה־16 משבדיה, מועמדת לפרס נובל לשלום, מככבת ברשימת מאה המשפיעים של המגזין "טיים", נפגשת עם מנהיגים עולמיים, מקבלת פרסים בינלאומיים וזוכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטה בבלגיה - וכל זה כי ארגנה "שביתות אקלים" בבתי ספר.
הכתרת ילדה לגיבורת המאבק בשינוי האקלים אינה מעידה לטובה על צורת החשיבה של האקלימיסטים; העדר הבנה בסיסית ביחסי עלות־תועלת, אינה דבר שמומלץ להעלות על ראש שמחתנו. די להקשיב לתונברג כדי להיווכח. בכנס TEDx בשטוקהולם אמרה: "כשהייתי בת שמונה שמעתי לראשונה על ההתחממות הגלובלית. נאמר לי לכבות אורות כשיוצאים מהחדר, למחזר נייר כדי לחסוך משאבים. אני זוכרת שחשבתי: אם שריפת דלקי מאובנים כל כך רעה ומאיימת על עצם הקיום שלנו, למה לא מוציאים את זה אל מחוץ לחוק?".
ובכן, למה באמת לא מוציאים את הפחם, הנפט והגז אל מחוץ לחוק? הנה רמז: לפני המהפכה התעשייתית לא השתמשנו בדלקי מאובנים. חיממנו בתים בעזרת אנרגיה מתחדשת (שריפת עצים וגללים), הנענו את עצמנו בעזרת אנרגיה טבעית (סוסים וחמורים) ובאופן כללי, העולם היה לכאורה ירוק יותר וטוב יותר. כלומר, אם נתעלם מהמים המזוהמים, מהאוויר אפוף העשן, מהיערות שבוראו בקצב מפחיד לפני שהחלו לכרות פחם מתחת לפני האדמה, ומהעוני המחריד שממנו סבל רוב מכריע ומהמם של האנושות. לפי הקריטריונים של האו"ם, 94 אחוזים מאוכלוסיית העולם חיו ב־1820 ב"עוני קיצוני" - פחות מ־2 דולרים ליום. כיום עומד שיעורם על פחות מ־8 אחוזים. כן, הרבה מזה בזכות הפחם, הנפט והגז, המניעים את הכלכלה העולמית ביעילות. נסו להניע טרקטור, מכלית, מטוס או מפעל עם פאנלים סולריים, ותבינו מייד את תרומת הדלקים המוכרים.
אבל תונברג חונכה ש"דלקי מאובנים זה רע", רע מוחלט, והיא הבינה את זה כפשוטו, עד הקצה. תונברג, האומרת שאובחנה כלוקה בתסמונת אספרגר, על הרצף האוטיסטי, אמרה ש"לאלה מאיתנו שהם על הספקטרום, כמעט כל דבר הוא שחור או לבן". ואכן, היא ותומכיה מתמחים במסרים בשחור־לבן ובסיסמאות קליטות; בלי מורכבות, וללא כל בחינה שיטתית של חלופות.
תונברג ותומכיה דוחפים לפעולות הרסניות וחסרות־סיכוי של "הפחתת פליטות הפחמן לאפס", מבלי להתחשב בנזקים הכבירים שהדבר עלול להסב לבני האדם, הרבה מעבר לנזקים שיגרום שינוי האקלים עצמו, גם לפי המודלים המקובלים.
הניסיון מלמד שדחיפה מלאכותית של השקעה באנרגיה מתחדשת גרמה לנזק משמעותי, ולתועלת זניחה אם בכלל. שבדיה, מכורתה של תונברג, כבר חווה קשיים משמעותיים במשק האנרגיה עקב סגירת כורים גרעיניים ומעבר לאנרגיית רוח - קשיים שייתכן שהיו בין הגורמים להפסד שלה בתחרות על אירוח אולימפיאדת החורף ב־2026. גרמניה, שהשקיעה מאות מיליארדים באנרגיית רוח ושמש, סובלת מבעיות אנרגיה ומחשבון חשמל גבוה מאוד, דבר המקשה על חייהם של נזקקים רבים במדינה. גם אצלנו עלה מחיר החשמל בגלל האנרגיה הסולרית, וכל זאת כאשר ההשפעה של ישראל על האקלים, לכל הדעות, היא אפסית.
הניסיון העולמי במאבק באקלים מלמד על השקעות עתק ותוצאות אפסיות; אילו האקלים היה גורם לנזקים כלכליים וסביבתיים כפי שגרם המאבק בו, היינו שומעים בוודאי את פעילי הסביבה צועקים על הנזק האדיר.
אין טעם לבוא בטענות לתונברג על ראיית העולם הפשטנית שלה; היא בסך הכל נערה צעירה. אבל יש להאשים את שועי עולם הנושאים אותה על כתפיים, ואת מי שאחראים לבזבוז הון תועפות על צעדים חסרי תועלת, במקום לערוך חישובים מושכלים של עלות אל מול תועלת. מהפופוליזם האקלימיסטי, ולא משינויי האקלים, צריך להיבהל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו