לפני 52 שנים הסתיימה מלחמת ששת הימים. מהלך המלחמה ותוצאותיה, שרבים הכתירו כנס, פתחו בפני ישראל אפשרות היסטורית להשלים את מלחמת העצמאות: לשחרר ולאחד את ירושלים הבירה, לבסס את האחיזה בחבלי המולדת בשומרון ויהודה, ולעצב גבולות בני הגנה בבקעת הירדן וברמת הגולן. אולם, הניצחון היה כה מפתיע, והסביבה הבינלאומית של ימי "המלחמה הקרה" כה מורכבת, עד שהמנהיגות של ישראל לא יכלה לתרגם מיד את ההכרעה הצבאית לעובדות מדיניות משנות מציאות.
עשרות שנים נדרשו כדי "לעכל" את הניצחון ולממש אותו הלכה למעשה, צעד אחרי צעד. החלת החוק הישראלי על ירושלים המאוחדת, סיפוח רמת הגולן, ההתיישבות הנרחבת בשומרון וביהודה - זמן רב הפריד בין האירועים האלה, ותסכולים לרוב. אפילו כיום השמאל הישראלי ממשיך להשתעשע בתקווה לקפל את ישראל לממדיה שלפני יוני 1967, להשיבה לגבולות שהוגדרו ע"י שר החוץ אבא אבן כ"גבולות אושוויץ". שנות אוסלו, שבהן רעיון העוועים הזה הוצג כלפי העולם כאינטרס ישראלי כביכול ונכפה עלינו כגזירת גורל, הסבו לישראל נזק רב - הן בחיי אדם והן בערעור זכויותינו על הארץ בעיני אומות העולם.
אבל השמאל והלחץ הבינלאומי לא יכלו לעצור את גלגלי ההיסטוריה. נחישות המתיישבים ועמידת ממשלות הימין לדורותיהן על המשמר, והעשור האחרון תחת מדיניות הזהירה של רה"מ נתניהו, אפשרו לעבור את השנים הרעות. שמונה שנות אובמה בבית הלבן היו קשות במיוחד, וללא העמידה מולו והתמרון בין רזי הפוליטיקה הבינלאומית כאמנות האפשרי, היינו נחלצים מהן בשן ועין.
ישראל עומדת עכשיו בצומת היסטורי נוסף. הסביבה הבינלאומית נוחה מתמיד. ההתמקדות האובססיבית של העולם בישראל הצטמצמה, והלחץ פחת. מעמדנו בבירות החשובות חזק ויציב, ובבירה החשובה מכולן מושל נשיא השובר שיאים חדשים של אהדה לישראל ולעם היושב בציון. סוף־סוף ניתן היה לקצור פירות מדיניים, והם הגיעו בדמות ההכרה האמריקאית בירושלים המאוחדת כבירתנו וברמת הגולן הישראלית. חלון ההזדמנויות עודנו פתוח. גם בסוגיות הנותרות, ירושלים וושינגטון רואות את הדברים עין בעין, וכל זמן שדונלד טראמפ עומד בראש המעצמה החשובה בעולם, חייבים למצות כל יום כדי לממש את הישגי הניצחון ההוא ביוני 1967.
כמה סמלי שהמהומה הפוליטית הנוכחית התרגשה עלינו בחודש אייר, שבו אירעה מלחמת ששת הימים. כדאי לזכור שמי שפעל במו ידיו לסגור את חלון ההזדמנויות הזה, או לכל הפחות להצר אותו, היה דווקא אביגדור ליברמן שרוממות ארץ ישראל בגרונו. החודשים הקרובים עשויים היו להעניק בידינו אפשרות חסרת תקדים להחיל את הריבונות על יישובי שומרון ויהודה, אך במקום לנצל זאת נתעסק בבחירות.
עד שתקום ממשלה חדשה טראמפ ייכנס לשנתו האחרונה ויתמקד במרוץ לנשיאות. הסיכוי שיסכים להסתכן בהרחבת הריבונות הישראלית בתקופה כה רגישה עבורו, יפחת משמעותית. הגחמות האישיות של ליברמן היו שקולות בעיניו יותר מטובתה של ישראל. נקווה שהכשלת הקמת ממשלת הימין לא תגרום להחמצה היסטורית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו