כששמעתי בחדשות על גל השריפות הנוכחי, חזרתי ברגע אחד לחוויה הקשה שעברנו לפני קצת יותר משנתיים בביתנו ברוממה שבחיפה.
אותו יום, שהתחיל כבוקר בהיר ונאה, הפך לקודר ומפחיד. ההר הירוק שעליו אנחנו גרים בער כולו והעשן החשיך את כל הסביבה. הבלאגן היה גדול ואנשים יצאו באחת מהבתים, בעוד תחושת כאוס כללית התפשטה בכל רחבי העיר. כשפונינו מהשכונה הבוערת, לא ידענו מה עלה בגורל הבית שלנו. חוסר הוודאות שבו היינו נמשך שעות ארוכות, והתחושה היתה קשה מאוד.
בסופו של דבר, כעבור כמה שעות הבנו שכוחות הכיבוי הצליחו להשתלט על האש והתמלאנו בתקווה לחזור הביתה במהרה. למחרת, כשיכולנו לחזור הביתה, שמחנו לראות שלמרות שהאש היתה מאוד קרובה, הבית לא נפגע.
השכונה היתה עוד אפופה בעשן וגם החשמל חזר ונפל לסירוגין, אך מהר מאוד החלו עבודות השיקום, ולאחר שני החורפים האחרונים כמעט לא נשאר זכר לשריפה ההיא.
אמנם היתה חוויה לא קלה, אבל בדיוק כמו שקרה אצלנו, אני מקווה שגם במקומות שניזוקו בשריפה הנוכחית השיקום יהיה מהיר ככל האפשר והיום הזה יישאר, כמו אצלנו, זיכרון רחוק בלבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו