על חברים מבחוץ ואויבים מבית | ישראל היום

על חברים מבחוץ ואויבים מבית

 

בסוף השבוע החולף החליט נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לבטל את אשרת הכניסה של התובעת הראשית בבית הדין הבינ"ל בהאג, פאטו בנסודה, ולהטיל הגבלות כניסה על עובדים בכירים נוספים שם. זאת בתגובה לחקירה של ארה"ב או מי מידידותיה - ובראשן ישראל - בעוון "פשעים נגד האנושות". החקירה היתה צריכה לפתוח כאן מהדורות חדשות. זה לא קרה. ערוצי התקשורת המובילים בישראל מתקשים עדיין להפנים, יותר משנתיים לבחירתו, שטראמפ הוא נשיא ארה"ב הידידותי ביותר לישראל. 

החלטת הנשיא התקבלה לאחר פניית התובעת הראשית לשופטים בביה"ד בהאג, בבקשה לפתוח בחקירת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, שבוצעו לכאורה על ידי צבא ארה"ב וה־CIA באפגניסטן, בהתבסס על ראיות מוצקות לכאורה. הגיליוטינה שהנחית עליהם טראמפ הובילה להחלטת השופטים לדחות את בקשת התובעת, כשהם נתלים בקושי להוכיח את הטענות לנוכח הזמן שחלף. 

בד בבד עם אותה החלטה, עצרה ארה"ב בשבוע שעבר את עלייתו של עומאר ברגותי, מראשי תנועת החרם נגד ישראל (BDS), לטיסה מנמל התעופה בן־גוריון, בדרכו להופיע באירועים פומביים בוושינגטון, לאחר ששללה את אשרת הכניסה שלו לתחומה. חד וחלק. 

ארה"ב של טראמפ העבירה הילוך. לא עוד דמוקרטיה מתגוננת המתרפסת בפני אויביה, אלא כזאת התוקפת את מי שמנצלים לרעה כנגדה את העקרונות הדמוקרטיים. זה הקו שנקטה השגרירה באו"ם לשעבר ניקי היילי, כשחשפה את צביעותם של גופי או"ם דוגמת מועצת הביטחון והוועדה לזכויות האדם. זה הקו שננקט על ידי רשימה מתארכת של מדינות בארה"ב, שחוקקו חוק האוסר עסקים עם חברות המחרימות את ישראל. צדק אמריקני פשוט שעובד לטובתנו. 

טראמפ ייזכר כמנהיג דגול, התולש בכל יום עוד מסכה מעל פניהם של יפי הנפש; שמבין ומיישם הבנות יסוד המלוות את המין האנושי מקדמת דנא, כפי שניסחו חכמינו: "כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר על רחמנים"; ולכן "הקם להורגך השכם להורגו". 

ידיד נוסף של ישראל, נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו, העומד בראש המדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום אמריקה, והחמישית בעולם, אמר בשבוע שעבר כי "אפשר לסלוח על פשעי השואה, אך אסור לשכוח אותם". הסערה התקשורתית בעקבות דבריו, שהאפילה על החלטתו הדרמטית של טראמפ ונועדה להתנגח בידידי רה"מ נתניהו, מזכירה לי החלטה שקיבל דוד בן־גוריון. 

הימים ימי משפט אייכמן. גרמניה של הקנצלר אדנאואר, שרקמה קשרים עם מדינת ישראל והעניקה לה שילומים בטובין (לרבות צוללות) ובכסף רב, גילתה רגישות רבה למשפט שהסעיר את ישראל. אדנאואר העביר מסר לבן־גוריון: הוא לא רוצה שייחשפו קשרים בין אייכמן לבין אחד מיועציו, הנס גלובקה, שנמנה עם בכירי המשפט הנאצי ועם מנסחי מדיניותה של גרמניה הנאצית, לרבות הפתרון הסופי. תום שגב כתב: "לגלובקה נודע שאייכמן סיפר לסנגורו שלא היה ביניהם כל קשר, וכי לראשונה שמע את שמו של גלובקה רק אחרי המלחמה. גלובקה ביקש מסנגורו של אייכמן, ד"ר רוברט סרווציוס, לאשר לו את הדבר בכתב, אך הלה סירב 'עד שימולאו דרישותיו הכספיות'".

כדי לחסוך מבוכה פוליטית העדיפו הגרמנים שישראל תשלם את דמי טרחתו של סרווציוס, וכך היה. לאחר דיונים ממושכים ממשלת ישראל, בראשות בן־גוריון, שילמה את שכר פרקליטו של השטן בסך 20 אלף דולר. מן הסתם, בן־גוריון וממשלתו היו מחבקים את בולסונארו. 

עוד שניים שטראמפ נתקע כמו עצם בגרונם: מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, שיום לפני הבחירות פרסם מאמר בעמוד הראשי של ה"ניו יורק טיימס", הקובע שישראל אינה דמוקרטיה, ומנכ"ל הקרן החדשה, דניאל סוקאץ', שקרא במאמר ב"הארץ" לידידי ישראל, ה"חדלה להיות דמוקרטיה", לחדול מכל תמיכה בה. אפילו לא הערת שוליים בהיסטוריה.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר