על שיעור ההצבעה הנמוך בקרב האוכלוסייה הערבית אפשר לומר שהכתובת היתה על הקיר. הבוחרים הערבים הפגינו את חוסר שביעות רצונם מחברי הכנסת הערבים ושלפו להם כרטיס צהוב. אין צורך להיות חדי העין כדי להבחין שמגזר שלם לא נגרר אחר קיצוניות מנהיגיו, ובחר להביע עמדה ישירה ונחרצת כיאה לדמוקרטיה אמיתית.
בהשוואה לבחירות הקודמות היתה ירידה של כ־ 14% במימוש זכות ההצבעה (50% הצבעה לעומת 64% בבחירות הקודמות). עם זאת, כ־123 אלף מחברי המגזר בחרו להצביע למפלגות לא־ערביות, ומתוכם 40 אלף למרצ.
שיעור ההצבעה הנמוך היה ידוע וצפוי לח"כים ולהנהגה הערבית. סקר פנימי שהזמינה רשימת חד"ש־תע"ל, כשבועיים לפני הבחירות, הראה את המגמה בבירור. ח"כים ערבים שהתראיינו לתקשורת ביום הבחירות - בישראל ובעולם הערבי - האשימו את ממשלת ישראל ואת חוק הלאום כגורמים העיקריים ל"ייאוש" בקרב הבוחרים הערבים. יש כמה סיבות לכך שהערבים בישראל נמנעו מלהשתתף בתהליך הדמוקרטי, וזה לא קמפיין החרם שקרא לערבים לא להצביע, ולא אירוע המצלמות הנסתרות וגם לא חוק הלאום. הסיבות עמוקות יותר וקשורות ליחסים בין הח"כים הערבים לבוחריהם.
דומה שהסיבה המרכזית נעוצה בעיסוק היתר בסוגיה הפלשתינית ובהימצאותם הקבועה של הח"כים הערבים ברמאללה, על חשבון העיסוק בסוגיות היומיומיות בתשתיות, ביצירת מקומות עבודה, בחינוך ובמניעת פשיעה בכפרים הערביים. במגזר הערבי תוהים מדוע חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס הבריח טלפונים לאסירים ביטחוניים; האם הוא נבחר כדי לשרת את האסירים הללו או את האוכלוסייה הערבית? רבים במגזר אף מחו נגד החלטתם של הח"כים הערבים להחרים את לווייתו של נשיא המדינה שמעון פרס ז"ל.
ח"כים ערבים לא מעטים מנסים - ולעיתים אף מצליחים - להיתפס כגיבורים בעולם הערבי, על חשבונו של האזרח הערבי. הם מתראיינים בתקשורת הערבית הבינלאומית ותוקפים את ישראל כדי לזכות בפופולריות אצל מנהיגי ארצות ערב. השימוש בסוגיה הפלשתינית והזדהותם איתה מעניקים להם רוח גבית ותמיכה בעולם הערבי.
סיבה נוספת היא התחושה שחברי הכנסת הערבים מסתירים את המחלוקות הרבות ביניהם ולא פועלים בשקיפות מול קהל הבוחרים. כמו מקרה פירוקה ברגע האחרון של הרשימה המשותפת, שהשיגה 13 מנדטים בבחירות הקודמות, אותה רשימת אחדות שרבים במגזר הערבי התגאו בה ובהישגיה בכנסת הקודמת. בשל המחלוקות ומשחקי הכבוד נכשלו הח"כים הערבים ליצור רשימה משותפת שתרוץ כמו בבחירות הקודמות, והתפצלו לשתי רשימות: חד"ש־תע"ל ורע"מ־בל"ד, שזכו ב־10 מנדטים בלבד. החיבור הלא־טבעי בין המפלגות, השונות במרקם ובאידיאולוגיה שלהן, הוא למראית עין בלבד, על מנת למקסם קולות. המפלגות מייצרות בריתות שנחשבות לא־הגיוניות בעיני המגזר הערבי וקמו אך ורק כדי להפגין מצג שווא של אחדות.
האזרחים הערבים במדינת ישראל הם קרוב לוודאי היחידים במזרח התיכון שהצליחו לבחור ולהשפיע על מנהיגיהם. זאת בניגוד למדינות ערב הדיקטטוריות, שם דעתו של האזרח איננה קריטריון משפיע. הערבים יודעים בתוך תוכם שמדינת ישראל היא גן עדן עבור המיעוטים החיים בתוך המזרח התיכון. חבל שהידיעה הפשוטה הזאת לא התבטאה במסע הבחירות הנוכחי של מפלגות המגזר.
ד"ר אדי כהן הוא חוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
