נכון, לא הצלחנו לגמרי. אבל הניסיון הזה מפואר. הוא שיעור חשוב לכולנו בלמידה מהניסיון ומהכישלונות. צריך לספר על זה לילדינו. בפעם הבאה בעזרת השם זה יצליח. והפעם הזאת קרובה מתמיד.
אנחנו עם של חלוצים שסיפקו השראה לעולם; התגליות הגדולות בהיסטוריה אירעו לאחר כישלונות וקרבנות רבים. אחרי ככלות הכל, הגענו עד למרחק נגיעה מהירח, גם אם נתקלנו לבסוף בצדו האפל. כמה דמיון ותעוזה, חכמה ויכולת מדעית וגם חוצפה דרושים למדינה קטנה כמו ישראל לחשוב בכלל להנחית חללית על הירח.
מעצמות על שלחו טילי ענק נושאי חלליות מאוישות שהבקיעו בכוח אדירים את האטמוספירה בדרכם לירח. לשם כך נדרש ממון רב. ואילו אצלנו השתמשו בתחבולה של הקפות מרובות שהגבירו את המהירות ככל שהחללית התרחקה מכדור הארץ, עד שנלכדה בכוח המשיכה של הירח. יש כאן משל גדול שמספר על הרוח הישראלית, היודעת פעם אחר פעם להתגבר על מכשולים בדרכים יצירתיות, לא תמיד בחַיִל ולא בכוח, כי אם ברוח.
הירח הוא השער והפתח לחלל כולו, ועתידה של האנושות כולה לחרוג מהקופסה הקטנה של כוכב הלכת שלנו ולחלום על עולמות חדשים ביקום, נבנה ממאמציהן של יחידים ואומות שתרמו להתפתחות הזאת. גם ישראל הקטנה שותפה לתרומה האדירה לכלל האנושות. ההתרגשות הגדולה שאחזה בנו כשקיבלנו את התמונה הראשונה בדרך לנחיתה – דגל ישראל על רקע הירח הקרוב כל כך – לא תשוב ריקם. מכוחה של ההתרגשות הזאת נחזור ונעפיל אל הירח, ובסופו של דבר נגיע.
לא נשכח לברך ולשבח את צוותי המדע וכל העושים במשימה של "בראשית". תודה לכם. להתראות בשנה הבאה על הירח. "מבראשית, את עולמך בבוקר תמיד לברוא:/ האדמה, העשב וכל המאורות;/ ואז מן העפר, בצלם אנשים/ לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית" (נעמי שמר). אמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו