ישראל בגולן: אינטרס אמריקני

הכרת ארה"ב בריבונות ישראל ברמת הגולן היא לא צ'ופר. לא מדובר במחווה סמלית, ובוודאי שלא במתנת בחירות מטראמפ לנתניהו. אין ספק שזהו צעד משמעותי לביטחונה ולמעמדה הבינלאומי של ישראל, ועל כך יש להודות לאמריקנים. אך במקביל לכך, ההודעה מוושינגטון הולמת את האינטרסים האמריקניים במזה"ת. החלטת הנשיא טראמפ  שופכת אור על הסינרגיה הביטחונית בין ישראל לארה"ב.

ישראל משמשת מוצב קדמי של ארה"ב במזרח התיכון. הכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן מעצימה את תדמית ההרתעה של ישראל, ומאריכה בכך את הזרוע האסטרטגית של ארה"ב מבלי לתגבר את כוחותיה באזור. 

ב־1970 פלשה סוריה הפרו־סובייטית לירדן הפרו־אמריקנית, במטרה להפיל את השלטון ההאשמי. הפלישה נועדה לייצר תגובת שרשרת שתביא לקריסת המשטרים הפרו־אמריקניים במדינות נוספות - כגון סעודיה, כווית, איחוד האמירויות, עומאן ובחריין - ולגרום למהלומה חסרת־תקדים לכלכלה ולביטחון הלאומי של ארה"ב, שהיתה תלויה מאוד בנפט מהמפרץ הפרסי.

ארה"ב היתה שקועה באותו הזמן בבוץ הווייטנאמי, ולכן נבצר ממנה להושיט סיוע צבאי למלך חוסיין. הנשיא ריצ'רד ניקסון ביקש מרה"מ גולדה מאיר לפעול לבלימת הפלישה הסורית, ואכן כוח צה"ל תוגבר ברמת הגולן, הגבול המשותף של ישראל־סוריה־ירדן, 55 ק"מ בלבד מדמשק. המסר התקיף, בגיבוי תדמית ההרתעה של ישראל, הביא לנסיגת סורית מירדן תוך 48 שעות, וללא חילופי־אש בין צבאות סוריה וישראל. 

ב־1970 תרמה שליטת ישראל ברמת הגולן לצמצום עימותים ואי־יציבות במזרח התיכון, לתגבור ביטחונם של משטרים ערביים פרו־אמריקניים ולבלימת מפולת אנטי־אמריקנית. תרומה זו לאינטרס ארה"ב התרחשה ללא מעורבות צבאית אמריקנית, על משמעויותיה התקציביות והביטחוניות והסיכונים במישור הבין־מעצמתי.

ב־2019 מקדמת השליטה ברמת הגולן את יכולת ישראל להצר את צעדי האייתוללות מאיראן, השואפים להשתלט על עיראק, סוריה ולבנון. היא גם תסייע לצמצם את התפרצויות הלבה הסונית והשיעית מהר הגעש הסורי ולהרחיק את המאכלת האנטי־אמריקנית מצווארו של כל משטר ערבי התומך בארה"ב. בנוסף, היא תתרום לשדרוג ביטחונו של בית המלוכה ההאשמי, שגורמים רבים מאיימים על יציבותו: ההתפשטות האיראנית, 1.5 מיליון פליטים סורים בצפון ירדן, הפוטנציאל החתרני של הרוב הפלשתיני ו"האחים המוסלמים" בשטח ירדן, והפיצול הפנים־בדואי. 

חשיבותה של תדמית ההרתעה הישראלית לאינטרס ארה"ב (המשודרגת על ידי שליטה ברמת הגולן), מתגברת על רקע מציאות המזה"ת: המגלומניה של האייתוללות באיראן, הרואים בארה"ב את המכשול המרכזי בדרך להשתלטותם על המפרץ הפרסי, חצי האי ערב, המזה"ת ועוד; המשך הצונאמי הערבי המאיים, מאז 2010, על כל משטר פרו־אמריקני, והניזון מ־1,400 שנות אלימות, אי־סובלנות וחוסר ודאות במישור הבין־ערבי ובין־אסלאמי. לכך יש להוסיף את מרכזיותה ההיסטורית של דמשק בליבוי עימותים בין־ערביים, נרקו־טרוריזם (המספק הרואין לערים הגדולות בארה"ב), טרור בינלאומי בכלל ואנטי־אמריקני בפרט, ואת הקשר ההדוק בין סוריה לבין אויבי ויריבי ארה"ב - כמו בריה"מ, רוסיה, סין, צפון קוריאה, איראן, קובה, ונצואלה וכד'. נסיגה מרמת הגולן, לעומת זאת, תפגע בכוח ההרתעה הישראלי, ותהפוך את ישראל מנכס לנטל אסטרטגי עבור ארה"ב.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו