האיחול המדויק הוא "שיתמלאו משאלות ליבך לטובה", כי לפעמים הן יכולות להתמלא כלשונן, באופן ציני, או טרגי. כך, למשל, מי שייחל לשכר מינימום של 1,000 דולר לא התכוון לכך שהשקל ייחלש ושכר המינימום הנומינלי יבטא שווי גדול יותר בדולרים. גם מי שייחל למחירי דירות נמוכים יותר בוודאי לא התכוון לכך שהשוק יקרוס והמחירים יירדו. לו הדירות בשוק החופשי היו מוזלות במהלך מסחר רגיל, זה יכול היה להיות לטובה. לא בהכרח, אבל יכול היה להיות. אלא ששוק הדיור בשנים האחרונות רחוק מלהיות חופשי ורחוק מלהתנהל כסדרו.
הממשלה הפכה לעושה שוק בתחום. כיזמית היא יוצרת רשימות המתנה של זכאי דיור שזכו בדירות שעדיין לא קיימות. בחלק מהמקרים מדובר בזכאים שרק נרשמו להגרלה, או שמתכוונים להירשם להגרלה. אבל כל אותן קבוצות בוודאי לא מחפשות דירות בשוק החופשי. למה להן? הן בונות על הנחה. בינתיים הם עצרו את הביקושים באופן מלאכותי לגמרי. בהתאם לכך התחלות הבנייה הואטו, וזה באופן ממשי מאוד. במקביל, הממשלה אותתה למשקיעי הנדל"ן שהם לא רצויים פה - הן בהצהרות והן בפעולות ממשיות של מיסוי. כל אותם משקיעים הבינו מהר את הרמז ורבים מהם הפכו להיות מומחים להשקעות בבלגיה, באוקראינה, בארה"ב, בצ'כיה ועוד.
ישראלים שכירים מהשורה, עם חיסכון של כמה מאות אלפי שקלים, רחוקים מלהיות מיליונרים, ממירים את שקליהם ומשקיעים בנכר. מדובר בתופעה שהתעצמה בשנים האחרונות ומסבה למדינה נזקים של ממש. במקום להשקיע בחברות המקומיות, בבורסה המקומית, בפיתוח הבנייה בארץ, הם נאלצים לרעות בשדות זרים. גם יהודי אירופה, ארה"ב ועוד מבינים שלעת עתה לא כדאי לקנות דירות בארץ. בנק ישראל הביע את חששו לפני כמה חודשים מכך שהירידה בהשקעות בתחום תביא לעלייה במחירי השכירות כבר בעתיד הקרוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
