ביקורת מימין היא חרב פיפיות

גם אני נפלתי פעם והייתי "אידיוט שימושי" של השמאל. היה זה ב־1992. הלנה ראפ ז"ל, בת ה־15, נרצחה באכזריות בדקירות סכין בטיילת בת ים. הייתי למוד הפגנות נגד הטרור הפלשתיני ולמוד התעלמות של התקשורת מההפגנות, ובכל זאת יצאנו להפגין. הפלשתינים היו תקוות השמאל, אך לפתע התייצבה התקשורת לימין המפגינים בפרץ אהדה. 

רק בדיעבד קלטנו שהכיסוי התקשורתי הנדיב היה בשל הבחירות שבפתח. ההפגנות שלנו שימשו את תעמולת השמאל נגד רה"מ דאז יצחק שמיר. פרס יצא לסיור מצולם של חצי יום ברחבי בת ים, "כדי לפגוש את תושבי העיר ולשמוע את טענותיהם". תמונות מההפגנות שלנו הוקרנו בתעמולת הבחירות של מפלגת העבודה תוך כדי האשמת ממשלת הליכוד במצב המידרדר של הביטחון. בבחירות ההן, רבין ופרס ניצחו את שמיר "החלש ביטחונית", אף על פי ששמיר - ולצידו ארנס כשר הביטחון - הצליחו לדכא את האינתיפאדה הראשונה. שני "החזקים בביטחון" רבין ופרס הביאו לישראל קטסטרופה ביטחונית  באוסלו, שממנה לא יצאנו עד היום. 

מניסיוני כ"אידיוט שימושי" אז, אני מבקש להתריע מפני "האידיוטים השימושיים" בימין במערכת הבחירות הנוכחית. כשבנט סונט בנתניהו ואומר שמוטב שנתניהו יהיה חזק מול חמאס ולא מול הדוגמנית רותם סלע, שדיברה בעד מדינת כל אזרחיה (ונגד חוק הלאום), או כשהוא מכריז ש"נתניהו פחדן", הוא משרת את השמאל. הרי בשמאל רוצים להציג כאילו אין הבדל בין נתניהו לגנץ. בכך הוא מחליש את גוש הימין כולו.

כשכותבי טורים ופוליטיקאים לוחצים מימין על נתניהו לפעול לפינוי מיידי של שער הרחמים בהר הבית וחאן אל־אחמר בכביש ירושלים־הבקעה, גם הם מתפקדים כאידיוטים שימושיים. בצד הפלשתיני מבינים שתקופת בחירות היא תקופה רגישה שיכולה "להניב רווחים", והם מבקשים להגדיל את מוקדי החיכוך בתקופה הקרובה. מטרת התגרויותיהם היא לגרום לשרשרת תגובות ביטחוניות ומדיניות וכך לייצר כאוס. ראשית, כאוס הוא מרכיב יסוד במשנת הסחיטה. שנית, הפלשתינים מנסים לסייע לשמאל למצב את הממשלה כמי שכשלה בביטחון. אם השמאל יעלה, לא ידברו על פינוי חאן אל־אחמר ושער הרחמים, אלא על פינוי יהודה ושומרון ומסירתם לפלשתינים. או אז הפלשתינים יוכלו להשיג את כל מה שלא שהצליחו לקבל בשנות מסמוס חזון המדינה הפלשתינית בידי נתניהו. צריך להודות ביושר, בימין האידיאולוגי יש תגובה חוזרת על עצמה, שבה הרצון לטוב יותר הופך לאויב של הטוב. אנו משלמים על כך מחיר לדורות. כך היה ב־1992 עם הפלת ממשלת שמיר בשל הליכתו לוועידת מדריד, וכך היה גם ב־1999 כאשר הימין הביא לנפילת ממשלת נתניהו מחשש לוויתורים טריטוריאליים - מה שהביא לעלייתו לשלטון של אהוד ברק והתפרצות האינתיפאדה השנייה.

הגיעה עת תשובה בימין האידיאולוגי. עליו לבצע הערכה מחדש ולקבוע סדרי עדיפויות: מאחר שהימין הפוליטי בראשות נתניהו מצליח למנוע הקמת מדינה פלשתינית ומנהל בתבונה מערכה עולמית מול איראן, על הימין האידיאולוגי - האחראי - להפסיק את ההתקפות על נתניהו והממשלה. פעילי המחנה הלאומי צריכים להתרכז בעבודת שטח, ולהביא את המצביעים לקלפיות בהתגייסות חירום. עם האיגוף מימין אפשר לחכות עוד 30 יום. 

הכותב הוא יו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" וסא"ל (מיל') 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו