הוליווד תעשה לעצמה טובה גדולה אם תשקיע בסרט על מלאנוקס, החברה מיקנעם שאיל וולדמן הוא אחד ממייסדיה והוביל אותה עד מכירתה השבוע תמורת 6.9 מיליארד דולר לאנבידיה (Nvidia). מדובר במכירה השנייה בגודלה שנעשתה בהיי־טק הישראלי, אחרי מכירת מובילאיי לאינטל תמורת 15.2 מיליארד דולר.
סרט כזה יוכל להתחקות אחר אחת התופעות המדהימות בעולם - מדינה קטנה, מוקפת אויבים ומושכת אש שמובילה את המהפכה הטכנולוגית של העשורים האחרונים. יהיו בסרט הזה כל המרכיבים הישראליים הדרושים - איל, ילד טוב ירושלים, בן להורים משכילים שהולך ללמוד בתיכון בויאר, מתגייס לגולני, מסלול קצונה, משתחרר והולך ללמוד הנדסה בטכניון, ומייד אחרי התואר השני מצטרף לאלביט ואחר כך לאינטל. אפשר להתעכב כאן לרגע ולחשוב אם יש קשר בין גולני לבין מסלול החומרה שהוא החל. אולי אפשר למצוא כאן שוני בין אנשי 8200 שהולכים לתוכנה, ללוחמים שהולכים לחומרה?
התסריטאי ההוליוודי יוכל להראות שוולדמן הוא לא בדיוק ילד פלא שמקפץ מהצלחה להצלחה. הוא יוכל להציג אותו כישראלי חם ומחוספס. אוהב לעבוד, אבל רק בדרך שלו. הוא היה בין מייסדי גלילאו טכנולוגיות, אבל כשהוא לא מסכים עם הדרך הוא הופך שולחן. הוא פרש מהחברה המבטיחה מעט לפני שהיא נמכרת למארוול. כאן אפשר אולי להתעכב על ההחמצה הזו כדי לחזור לאותה מארוול שניהלה איתו משא ומתן על רכישת מלאנוקס.
מניעים את העולם
לשמחתנו הרבה - ישראלים, למרות שהם אוהבים מאוד לטוס לחו"ל ואף לשהות שם ולמרות שהם יודעים לספר איך כמעט כל דבר הרבה יותר טוב בחו"ל, הם הכי אוהבים את הארץ. לכן וולדמן ביקש גם להנפיק את מלאנוקס בארץ, אך רגולציה מטופשת שאילצה את החברות להפריד בין תפקיד היו"ר לתפקיד המנכ"ל הכעיסה את וולדמן, ששוב הפך שולחן והסתפק בהנפקה בוול־סטריט.
גם כאן יהיה שווה להתעכב על סצנה שתראה עד כמה הישראלים טובים בהחמצות. מגדלים חברות שופרא דשופרא שהעולם נופל לרגליהן, אבל לא משכילים לשמור חלק מהן לעצמם. דלק של תשובה הספיקה לאתר את ההזדמנות ולרכוש שלושת רבעי אחוז ממלאנוקס. וולדמן נותר עם 3.6%, ומכל יתר הטוב הזה נהנו המשקיעים בארה"ב וקרן סטארבורד - האמרגנית של כוכבות הוול־סטריט, שיודעת לזהות אותן טוב יותר מההורים שלהן. היא נגסה בנתח מהמניות וכפתה על החברה התייעלות והתמקדות, וכך בתוך שנה ייצרה לעצמה עוד אקזיט חלומי.
הציבור נותר עם פירורים בלבד. בניין מלאנוקס // צילום: משה שי
ואנחנו? נותרנו עם פירורים מהעוגה שאפינו. בשפה של מיקי חיימוביץ' - היה עדיף להשאיר את השבבים בבטן האדמה. אבל אי אפשר להגיד את זה ברצינות. מלאנוקס היא בית של יותר מ־3,000 עובדים, היא ברכה ליקנעם, היא גאווה ישראלית ותרומתה חשובה לאנושות כולה. וולדמן ודלק ישלמו מס לקופת המדינה על האחזקות שלהם. וולדמן ישלם מס על רבע מיליארד הדולרים שיקבל - מס של 225 מיליוני שקלים, ודלק ישלמו מס של כ־50 מיליוני שקלים. פירורים.
תחום העיסוק של מלאנוקס הוא שבבים, או במילים עממיות יותר - מנועים לכל מכשיר טכנולוגי. כל מחשבון קטן כגדול, במכונית, בטלפון, בשואב אבק ובחללית - הכל מונע על ידי שבבים. מלאנוקס פיתחה טכנולוגיות להאצת תקשורת הנתונים לאותם שבבים - שבעצם מתמודדת עם האתגרים הגדולים ביותר של פיתוח בינה מלאכותית, מחשבי־על וכל פיתוח טכנולוגי. אנבידיה עוסקת בתחום משיק - היא מאיצה תקשורת נתונים גרפיים. אלא שאנבידיה ענקית ומבוססת בתחום, עם הכנסות של 11.7 מיליארד דולר ב־2018, כשמלאנוקס הציגה מכירות של פחות מ־1.1 מיליארד באותה שנה.
התנפלות המונית
בין חברות השבבים כמובן שמתקיימת תחרות איתנים. החברה קיבלה הצעות מפתות מהגדולות ביותר. מאינטל, כאמור גם מהענקית מארוול, מברודקום ומזיילינקס. ההתמחרות הזו היתה דרמטית וראויה להילמד, לא רק מבחינה כלכלית. תמחור הוא אחד הנושאים שההיגיון הסביר לא יכול לקלוט.
התפיסה הקלאסית של מחיר נגזרת מעלות הייצור של המוצר, או השירות. אנשים מדברים על "מחיר זול" ו"מחיר יקר" ומתכוונים לתוספת שהם נדרשים לשלם על עלות הייצור שלו. אלא שבהתמחרות אמיתית בשוק אין שום רלוונטיות לעלות הייצור. אולי קל יותר להבין את העניין כשמדברים על מחיר של ציור או פסל. במקרים אלה אנחנו לא מנסים לחשב מה עלות הצבעים והבד, אפילו לא כמה שעות לקח לאמן לצייר, או לפסל את יצירתו.
בהתמחרות מעין זו שהיתה על מלאנוקס, חברות מציעות מחיר שנגזר ממשתנים אחרים לגמרי - המשתנה הראשון הוא ההערכה שעושה הקונה הפוטנציאלית - עד כמה הרכישה תזניק את שווייה. אנחנו אמורים להכיר את השיקול הזה מהחיים שלנו. למשל בעל דירה שיודע שאם ירכוש דירה סמוכה ויחבר בין הדירות, יוכל להשיג דירה שתימכר במחיר גבוה יותר. שיקול נוסף במקרה של הקונות הפוטנציאליות של מלאנוקס יהיה - עד כמה מתחרה שתרכוש את החברה תהפוך להיות מאיימת יותר בעבורי?
אנבידיה פגשה את מלאנוקס בזמן מתאים מאוד מבחינתה. ב־2016 החל להתפתח שוק מטבעות הקריפטו (דוגמת ביטקוין) שהיה ללקוח חשוב מאוד של תעשיית השבבים. אנבידיה התפתתה להשקיע בתחום ונסקה איתו לשווי שוק של 175 מיליארד דולר. אלא שהשוק הזה קרס משווי של יותר מ־900 מיליארד לכ־130 מיליארד כיום, ואיתו נפל שווי אנבידיה ל־91 מיליארד כיום.
מלאנוקס מחזקת אותה במיקוד החדש שלה - בינה מלאכותית ותחומים חדשניים נוספים. הוכחה לכך ניתן היה לקבל השבוע, אחרי שהחברות הודיעו על העסקה. הכלל בבורסות הוא "קנה את השמועה, מכור את העובדה" - ואכן עובדות מוגמרות לא מוסיפות ערך למניות. אלא שהפעם המשקיעים התנפלו על מניות אנבידיה אחרי שהיא הודיעה על רכישת מלאנוקס, השוק הגיב בהתלהבות לידיעה - והמנייה עלתה ב־7%. אם נתרגם את המעשים למילים, הרי המשקיעים אומרים לאנבידיה - בוקר טוב ותודה.
החברה הרגיעה שהיא מתכוונת להמשיך את הייצור והפיתוח בארץ, כך שלפחות לא נצטרך לספוג מהלומה נוספת על פספוס האקזיט. אבל השאלה היא האם יש פה מנהיגות כלכלית שתמנע מאיתנו את ההפסדים הבאים? מנכ"ל הבורסה, איתי בן זאב, אמר ל"ישראל היום" אחרי המכירה הזו, כי "שר האוצר הבא יצטרך לחבק את המגזר העסקי ולסייע לחברות הישראליות לגייס כסף כאן ולא במקומות אחרים".
מדובר בצו השעה. הגענו למצב מדהים שבו ישראל היא מצע פורה לחברות הגדולות בעולם שמגלות בנו עניין. כפי שאנחנו רואים, היזמות הישראלית תעשה זאת בכל מקרה - עם הממשלה או בלעדיה. לנו, האזרחים, רצוי שזה יהיה איתנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו