מתקפת תעמולה מאולפן החדשות

זה סיפור פעוט, זוטי דברים, הערת שוליים, ממש "גרעפס" נקודתי בהר המלל והתקשורת. אבל הסיפור הזניח הזה הוא בעצם סיפורה של ישראל 2019, לא פחות.

כשעה לפני שנתניהו עולה לשאת את נאומו באירוע פתיחת מסע הבחירות של הליכוד, יושבים באולפן המנחה אמנון לוי והפרשן רביב דרוקר ומעלים השערות: כיצד יתייחס נתניהו לגדעון סער כשיפגוש אותו בכנס?

לדרוקר יש דעה נחרצת: הוא יודע בוודאות גמורה שנתניהו יפנה לסער כתף קרה ולא ילחץ את ידו. וכך אמר: "זה כרגיל מה שקורה אצל נתניהו" - כלומר ראש הממשלה הוא גיבור טרגי צפוי המונח בכף ידו של הפרשן המלומד. 

"הזיכרון הארגוני שלו שייך לשרה", מסביר העיתונאי, והנה כבר במשפט השני נכנסת המדוזה, השד, הארכיטיפ המושלם של האישה כמפלצת החולשת על הכל. והוא ממשיך: "אם זה היה תלוי בנתניהו, הוא היה לוחץ לו את היד, הוא הרי חיבק את ערפאת". 

כאן הופכים הדברים למעניינים, כשהמספר מכניס לעלילה עוד שני אלמנטים תעמולתיים: ראשית, ששום דבר לא תלוי בנתניהו, הוא נתון לגחמותיה של אישה מופרעת, הוא גבר חלש, תלוש ונזקק. האלמנט השני הוא אזכורו של ערפאת. זה לא מקרי: המספר קורץ כאן למעשה אל בסיס התומכים של ראש הממשלה, ורומז להם שנתניהו ה"אמיתי" הוא בעצם איש שמאל. אולי כך יצליח לגרוע ממנו איזה חצי מנדט. 

והתזה המפוארת נמשכת: "שרה לא תיתן לזה לקרות כמו שלדברים אחרים היא לא נותנת לקרות, כשהיא שמה איקס על מישהו אז צריך לשמור את זה". בשלב הזה דרוקר דואג לקבע את המיתוג של שני בני הזוג ולרמוז לצופים: התנהלותו של ראש הממשלה בסוגיות פוליטיות נקבעת בפועל בהתאם לגחמותיה של רעיה נקמנית.

כשהגולשים ברשתות החברתיות יכתבו מאוחר יותר ש"שרה מנהלת את המדינה", הם כבר יוכלו להיות בטוחים שיש להם סימוכין. עובדה - זה מה שאמרו בחדשות.

אמנון לוי עוצר את השטף לרגע, ושואל את בן שיחו כיצד הוא מסביר את הצייתנות הזאת מצידו של ראש הממשלה. שימו לב שבשלב הזה של השיחה, התזה הפכה כבר לעובדה מוגמרת. הפרשן מבהיר בידענות שמדובר בסך הכל "בכיבוי שרפות", ומכביר מילים על מצבו הנפשי הקשה של ראש הממשלה.

כשעה לאחר השידור, לחץ ראש הממשלה את ידו של גדעון סער באריכות ובחום, וגם רעייתו נהגה כך. העיתונאי לא התנצל, הוא גם לא נדרש להסברים, בדיוק כשם שלא הסביר את הטענות החמורות והמופרכות נגד נתניהו בסיפור גדול יותר, הידוע בכינוי "פרשיית הצוללות".

להפך, כמה שעות לאחר האירוע, אפילו הצליח למצוא דרך לפרשן את לחיצת היד לרעת נתניהו. ילחץ - זה יהיה לרעתו; לא ילחץ - גם זה לרעתו. אין דרך לצאת מזה.

הסיפור הפעוט הזה הוא דוגמה אחת מני רבות למטח הארטילריה הבלתי פוסק שהתודעה הישראלית נתונה לה יותר מעשור. לעולם אל תזלזלו בכוחה של ארטילריית תעמולה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו