אבי גבאי ספג בעבר וממשיך לספוג גם כעת אינספור דברי ביקורת וחבטות, חלקן מוצדקות. אבל אתמול הוכיח גבאי שהוא מנהיג שקבע לעצמו דרך, ומתמודד באומץ לב עם המהמורות לאורכה.
גבאי התגלה כלוחם נחוש ועיקש שאינו מתרגש ממהלומות ומרעשי רקע, וממש כמו נתניהו - הולך עם האמת שלו עד הסוף, נלחם עליה בכל מאודו ושכולם יקפצו. אני מעריך אנשים כאלה, וגם הציבור יודע להעריך. מפלגת העבודה הציבה רשימה טובה, מכובדת וראויה. אבל עיקר ההישג הוא דווקא השמות שאינם נמנים עם הרשימה - וההישג הזה הוא כולו של אבי גבאי.
ציפי לבני קנתה בצדק וביושר את הדחתה מהמחנה הציוני. כמו רבים, גם אני לא אהבתי את הדרך שבה הודחה, אבל בהחלט הסכמתי למהות. חוסר לויאליות למנהיג המפלגה הוא דבר בלתי נסלח. גם אם יש מחלוקות שנדרש ללבן אותן, ולגיטימי שתהיינה, אנא התכבדי ועשי זאת בתוך הבית. אבל אם את פועלת נגד המנהיג, את בראש ובראשונה פוגעת במפלגה שלך, בנבחריה ובבוחריה.
דומה שההישג המשמעותי ביותר של גבאי הוא דווקא המקרה של איתן כבל, שכולם מיהרו להרעיף עליו שבחים ומחמאות, כולל אותם אלה שבחדרי חדרים השמיעו ומשמיעים את דעתם האמיתית עליו, וזו אינה מחמיאה במיוחד.
אומרים על העבודה שהיא מפלגה אוכלת יושביה ואוכלת ראשיה. המשפט הזה הוא אמת, וזו צרתה הגדולה ביותר. בעיניי, האיש הכי מזוהה עם חוסר הלויאליות לראשי המפלגה - הוא איתן כבל. את מה שהיו צריכים לעשות קודמיו ולא עשו, חרף מה שחטפו מכבל בפנים ומאחורי הגב, עשה אבי גבאי באומץ רב.
נכון, כבל הוא פרלמנטר מוכשר, הוא גם אשף ביחסי ציבור. הוא יודע לייצר כותרות ומצוין ביצירת דרמות ווקאליות מרגשות; אבל לדעתי, הוא האיש הבכיר הפנימי שעשה למפלגת העבודה את הנזק הכבד ביותר לאורך השנים.
הוא חבט בברק, חבט בשלי יחימוביץ', חבט קשות ביצחק הרצוג, ותסריט דומה חזר על עצמו גם עם אבי גבאי. קשה לשכוח את תמיכתו הנרגשת בהרצוג אחרי שזה האחרון התייצב בסקרים כחלופה שלטונית לנתניהו, ובאותה מידה אי אפשר לשכוח כיצד חבט בו בפומבי זמן מה לאחר מכן.
לאבי גבאי (שמעולם לא פגשתיו פנים אל פנים, ואיני נמנה עם מצביעי מפלגתו) זה כנראה עלה על כל העצבים. גבאי כבר הוכיח שפוליטיקה היא מקצוע, ושהוא מקצוען בתחום. את מה שבני גנץ עוד לא למד בפוליטיקה, גבאי שכח מזמן.
הוא הראשון מיושבי הראש שהלך עד הסוף עם האמת שלו, שלא היה מוכן להשלים עם חוסר הנאמנות בלשון המעטה, ועם הזובור הפומבי והמארב המתוכנן (או לא) שהכין לו כבל. אילו קודמיו של גבאי היו נוהגים כמותו, אני מאמין שמפלגת העבודה היתה כיום חלופה פוליטית בעלת סיכוי. כן, עד כדי כך.
נכון עושה ראש הממשלה בנימין נתניהו כשהוא נוקט אסטרטגיה של אי־התייחסות פומבית למפלגת העבודה, אבל בחדרי חדרים אני ממליץ בפניו להתחיל "לספור" את אבי גבאי. עם כזו מנהיגות ונחישות ועם כזו נבחרת, הוא עוד עשוי להפתיע ולקבל מספר מנדטים יפה.
ממי פאר הוא יועץ אסטרטגי ב"פאר לוין תקשורת"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו