ניתוח הזירה הפלשתינית האלימה ומאווייה מצביע על פיצול סופני ומבוי סתום. דווקא בעיתוי זה דחתה הרשות הפלשתינית את כספי הסיוע האמריקניים, וחמאס דחה "בשאט נפש" את כספי הסיוע מקטאר, אך שב וקיבלם בדלת האחורית.
לאורך ההיסטוריה מומנו זרועות ה"הידרה" של סינדיקט הטרור של אש"ף (וקונצרן הטרור "צאמד" שהניע אותן) בכספים ממדינות ערב והמערב, בתמהיל של פחד ואנטישמיות. רבות מהמדינות שילמו למעשה "דמי חסות" מרצון או מאונס, בשם "הבעיה הפלשתינית" מחשש לפגיעתו הרעה של אש"ף בהן. אחרות עשו בארגון "שידו בכל ויד כל בו" שימוש כשליח ("פרוקסי") לחתרנותן.
במקביל שימש הטרור הפלשתיני נגדנו כ"בונוס" למינוף קיומו של אש"ף בעיקר כישות כלכלית מושחתת טפילית ומניבה (בדומה לאונר"א). אלא שהמציאות השתנתה. עכשיו לוחמת קואליציה מערבית לצד הערבים נגד הטרור האסלאמי. אך הכל זוכרים שאדריכלי הטרור הפלשתינים וחבריהם מהאחים המוסלמים הם בעצם "מנטורים" של ארגוני הטרור האסלאמיים הרדיקליים, הנתפסים כיום כמחלה עולמית.
בינתיים הפך העניין הפלשתיני לשולי והוא מאיים "לשרוף את המועדון", דווקא כשהקשב העולמי נתון לאיום האיראני ולגרורותיו בתימן, עיראק, סוריה ולבנון. בעוד יחסי ישראל עם הערבים הולכים ומשתפרים, מפנימים הפלשתינים - גם באמצעות הקיצוץ האמריקני בתקציב אונר"א - כי פיקציית הפליטות הפלשתינית נגוזה.
שעה שישראל מצטיירת כרכיב חיוני במגננה האזורית, הרש"פ עדיין כפותה בחליפת משוגעים, לפיה ה"פליטים" ישובו לישראל ויציפוה, וירושלים - סיבת הציונות - תהפוך בלחץ האומות לבירתם.
כיצד אפוא מהין הראיס - האמון על טרור וגביית דמי חסות וקיומו תלוי במדינות התורמות - לוותר על כספי הסיוע האמריקני שנועדו למנגנוניו המסתייעים בישראל לאבטחת שלטונו?
ויתורו המופגן של הראיס המיליונר על הכסף האמריקני נובע הן מהאשמתו על ידי חמאס בשת"פ עם ישראל (מה שנכון), והן בשל הדרישה האמריקנית שהסיוע יותנה בחשיפת הרש"פ לתביעות נפגעי טרור. אין סינדיקט פשע המסכים שכסף שגבה יוחזר לקורבנות. אבו מאזן מתקשה להפנים שבהיעדר השת"פ, יטרוף חמאס את שלטונו ואת נכסי השחיתות שצבר, ממש כמו בעזה.
קשה לשווק לעולם סיפור שקרי על "מדינה דמיונית לעם מומצא ומפוצל" שאנשיו רוצחים זה בזה. לפי המשל הערבי, "העזתים בוואדי ואילו תושבי יו"ש בוואדי אחר". אין קומבינה שתאחד את השבטים העוינים בעזה ובאיו"ש. אפילו שנאתם הרצחנית ליהודים אינה מספקת.
עכשיו נערך אבו מאזן לבחירות בדלניות בשומרון, יהודה וירושלים. דומה שהפלשתינים מעולם לא הרוויחו שקל שאינו "דמי חסות". לפיכך, בתוקף הנסיבות שנוצרו וצמצום ה"תרומות", תהפוך הרש"פ ביו"ש למובלעת אוטונומית מפורזת פלשתינית־ירדנית.
בחמאס המצב מחמיר. הארגון מלקט כסף באמצעות סוחרים והברחות מטורקיה ואיראן, וממפעלים באפריקה ובמלזיה; אך העם רעב, נכה ומותש. המשימה לחסל את אחרון היהודים "מאחורי כל סלע ושיח" כשלה; מאחורי כל סלע ושיח בעזה מקננים כיום אבטלה, חולי, סמים וייאוש.
נוכח טענות ההמונים והשמצות הג'יהאד האסלאמי כי חמאס הוא משת"פ שמכר את המערכה נגד ישראל תמורת דלק ודולרים, ויתר חמאס ב"מופגן" על כספי קטאר. בפועל מגיע הכסף לכיסיו כאתנן - בהסכמת ישראל - בנתיב עקלקל ו"הומניטרי" דרך הבנקים ופקידי האו"ם בעזה (פעילי חמאס ממילא). כך כולם שמחים: חמאס לא משתף פעולה וישראל נשארת הומניטרית.
אלא שחמאס המובס מנסה לשווק להמונים גרסה שלפיה הסיוע הקטארי הוא "דמי חסות" ישראליים תמורת שקט בגבול. ההמון מסופק אך חמאס משכנע עצמו בכך, ויש סיכון שכמו ג'וחא, יאמין לעצמו. פעם סיפר לי חנווני שבתקופת ה"פרוטקשן" שבר את עצמותיו של גובה דמי חסות. לדבריו, האיש לא מת אך התופעה לא חזרה על עצמה יותר. זה עובד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
