על פוליטיקה וחובבנות

הבחירות יצאו לדרך - ומועמדי השמאל־מרכז החלו להפיץ סרטוני תעמולה, מתוך תקווה להשיג את אמון הציבור במועמדותם. כל אחד מהם משוכנע שהוא נמשח להנהיג את מדינת ישראל ושני האחרים רק מפריעים למימוש התקווה. על כך אמר קרילוב באחד ממשליו: "מכאן מסר ברור לכל פיקח: אל יתהלל חוגר כמפתח".

אבי גבאי מבטיח שרק הוא יכול להביא שינוי, יאיר לפיד מודיע שרק הוא יחולל שינוי ותיקון, ובני גנץ החליט לכמה דקות לשבור שתיקה ובמילים שנספרו בקפידה הצהיר שרק הוא יוביל שינוי, תיקון ומסע בשביל ישראל לפני הכל. הם משכנעים כל כך במרוץ שלהם, עד שאפילו במגרש הביתי שלהם ב"ארץ נהדרת" היו גיחוכים וצחוקים שנשמעו גם מחוץ לאולפן. אזרחים המשוכנעים שהם חיים בארץ נהדרת אמיתית לא יתמכרו לסיסמה משכרת. מי שבסרטון תעמולה זורק לפח בשקית ניילון הישגים רבים ומשמעותיים שהתרחשו בישראל, הוא כנראה אזרח מנותק או מי שבילה חודשים רבים בחו"ל.

רק ציפי לבני, זו שהבטיחה בנחישות להוריד את הזבל, נותרה מבוישת עם פרסום נתוני סקר הצופה למפלגתה אפס מנדטים. כפי המסתמן, בפעם הזו לא יהיו קונים לסחורה, שבמעשה קוסמות היא הצליחה למכור כמה פעמים באתרי מכירות פוליטיים.

השינוי שהם מבטיחים מתמצה בשינוי פרסונלי "רק לא ביבי" ובשינוי מהותי בסוגיית חוק הלאום. באשר לחוק הלאום, ברור שכאשר התחרות ביניהם היא מי מצהיר יותר בנחישות שלא יישב עם נתניהו, הם נזקקים לקבל את תמיכת מרצ והרשימה המשותפת. אין דבר שיכול להבטיח את תמיכת מרצ והציבור הערבי יותר מהתנגדות עיקשת לחוק הלאום. כולל אמירות שחוק הלאום הוא ירייה בגב הדרוזים בישראל, כשההפך הוא הנכון: הדרוזים הם אחים, גם לחיים וגם לנשק. שלושת המועמדים טועים בהבנת הלכי הרוח בציבור הישראלי. רוב גדול מבין את חשיבות החוק, במיוחד בימים שבהם מנסים לאתגר את היות מדינת ישראל מדינה יהודית. אם מדינת ישראל היא לא מדינת הלאום היחידה של העם היהודי והתגשמות חזון בן אלפיים שנה, הרי בניו זילנד ובאוסטרליה נחמד לחיות מבלי צורך לעיתים למסור את הנפש על הגנת המולדת. מי שמנתק את ישראל מיהדותה, מנתק אותנו ממנה.

המנטרה המקודשת על ידי מחנה השמאל, "רק לא ביבי", היא ההסבר המובהק ביותר לתוגת השמאל. שלוש מילים שמאחוריהן מסתתרים אובדן מוטיבציה, ייאוש ואין דרך. אליטה יישובית ותיקה ומושרשת כבר שנים רבות לא מצליחה להוציא מתוכה מנהיגות שתוכל להתמודד מול הנהגת הימין בהובלת בנימין נתניהו. ביטוי מובהק לקושי הוא ניסיון התקשורת להחזיר לזירה את ראש הממשלה קצר המועד ביותר בתולדות המדינה. הסקרים שמבטאים הלכי רוח בציבור לא נותנים סיכוי רב לשלושת מועמדי השמאל־מרכז, ביחד ולחוד. הסיבה העיקרית היא היעדר חזון. שינוי לשם שינוי לא מספיק. סיבה נוספת ומהותית היא שרוב גדול מאזרחי המדינה מרוצים מהחיים ומהישגי המדינה בימי כהונת נתניהו וחברי ממשלתו. אין סיבה לזרוק לפח את ההישגים האדירים של ממשלת נתניהו. להפך, חשוב להמשיך בהם לטובת כלל האזרחים.

ראש ממשלת ישראל הוא התפקיד המורכב והמסובך ביותר בעולם. מספר ההחלטות ביום הנוגעות לחיי אדם, שראש ממשלה בישראל צריך לקבל, מתקבלות במדינות רבות בעולם במשך שנה שלמה. המציאות הגלובלית והאזורית נהיית מורכבת ומאתגרת ואין בה מקום לחובבנים. לאזרחי ישראל אין מקצה שיפורים בהיסטוריה, ואת המותרות לאפשר לחסרי ניסיון ללמוד מטעויות. בסופו של דבר, האזרחים הם שמשלמים את מחיר טעויות המנהיגים. לכן הצעתי לכל המועמדים חסרי הניסיון, במקום להביט למצלמה ולדקלם טקסטים של יחצנים - להסתכל לציבור בעיניים ולומר מדינת ישראל לפני הכל ולכן נשלב ידיים עם הנהגת הימין לעתיד טוב יותר. כך גם נוכל ללמוד את העבודה, לצבור ניסיון, לקבל חוסן, ואז יהיה עתיד שבו נוכל להגיע להנהגת המדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו