חירום: רצח נשים והמגזר הערבי

האם ישראל נמצאת במשבר עמוק של אלימות נגד נשים, המחייב התערבות ממשלתית דחופה? וחשוב יותר, באילו מגזרים היא נמצאת, וכיצד נכון לטפל בבעיה? אומר מראש - רצח אישה אחת הוא נורא ואיום, לא כל שכן יותר מאחת. אבל כדי לטפל בבעיה חובה להכירה. 

על פי מסד הנתונים שאוסף עיתון "הארץ" (נוח לשימוש, אך לא ידוע עד כמה מדויק), בשנים 2011-2018 נרצחו בישראל 157 נשים בידי קרובי משפחה מדרגה ראשונה. בפילוח לפי מגזרים: 38% ערביות ישראליות; 24% ישראליות ותיקות; 14% יוצאות בריה"מ; 8% זרות; 7% לא ידוע ו־6% יוצאות אתיופיה. האם ישראל באמת חריגה ביחס לעולם המערבי? 

על פי נתוני 2017, בישראל נרצחו 14 נשים בידי קרובי משפחה. על פי נתוני הלמ"ס, היו בישראל כ־4 מיליון נשים. שיעור רצח הנשים בישראל עמד, אפוא, על 0.35 ל־100 אלף נשים. ביחס לאירופה, ישראל נמצאת פחות או יותר בסביבה של צרפת ושווייץ, ויותר טוב מגרמניה ומצ'כיה. בשנת 2018 זינקו רציחות הנשים ל־24 עד כה. בהיסטוריה של השנים האחרונות זהו נתון גבוה אמנם, אך בהשוואה בינלאומית הוא כלל לא חריג. מדובר בכ־0.6 רציחות ל־100 אלף נשים, נתון גבוה יחסית לאירופה, המציב את ישראל בשורה אחת עם מדינות כמו גרמניה, איסלנד ופינלנד. 

כיצד מחולקים הנתונים במגזרי החברה? התופעה חמורה במיוחד במגזרים שבהם שיעור הרצח הוא גבוה יותר משיעורם באוכלוסייה: ערבים (פי 2.5 מחלקם באוכלוסייה), יוצאי בריה"מ (פי 1.5), זרים (פי 4.3) ויוצאי אתיופיה (פי 3.5). לצורך החישוב הכולל, קבוצת העולים החדשים מאתיופיה ובריה"מ היא זניחה (2 מקרי רצח בשנת 2018) והן גם שונות מהותית, היות שמדובר בקבוצות מהגרות שייטמעו לבסוף ברוב היהודי. זאת, בניגוד לאוכלוסיות הערבית והזרה.

אם נבודד את הערביות והזרות מההשוואה הבינלאומית, נראה דבר מעניין: על פי הנתונים, 13 מכלל קורבנות הרצח ב־2018 היו ערביות או זרות. כעת, אם נחשב את שיעור רצח הנשים רק באוכלוסייה היהודית בישראל (כולל עולים חדשים) ב־2018 - הוא יעמוד על כ־0.34 ל־100 אלף; מהנמוכים במערב, בדומה לנורבגיה, שווייץ, בריטניה ועוד. לעומת זאת, אם נבודד רק את הציבור הערבי, הרי ב־2018 היו בו 1.5 מקרי רצח נשים על כל 100 אלף, נתון אופייני למדינות עולם שלישי. 

אז כשמדברים על "משבר" ועל "תופעה", צריך לדעת על מה מדברים. רצח נשים הוא דבר נורא בכל העולם ובכל המגזרים, אבל בהשוואה בינלאומית ניכר בבירור שישראל אינה חריגה. יש להצטער על כל אירוע וחובה להחמיר עם העבריינים, אך האווירה כאילו יש בישראל מגיפת אלימות - מוטעית ונועדה לשימוש פוליטי.

במקומות שבהם ישנה חריגה, היא נובעת מהעובדה שישראל עדיין קולטת מהגרים, על כל הקשיים הנלווים לכך. יתרה מזו, החריגה נובעת מהעובדה, שבישראל קיים ציבור ערבי גדול שנורמות שמירת החוק בו רחוקות מהמקובלות במערב, והיחס לנשים שונה אצלו מהותית, כולל הפיל הגדול שבחדר - "רצח על רקע כבוד המשפחה". 

ישראל היא מדינת עולם ראשון, שיש בתוכה קבוצה גדולה של אוכלוסייה עם נורמות של עולם שלישי. זה משפיע על מדדים רבים כמו השכלה, הכנסה, עוני ועוד. לכן זה מאוד מבלבל. כפי שרואים, הדבר נכון גם ביחס לרצח נשים על ידי קרובי משפחה.

אז הנה עצה: במקום להפגין בערים שבהן ישראל דומה לנורבגיה, אולי כדאי להקדיש את המאמצים דווקא לאזורים ולמגזרים שבהם היא דומה לאורוגוואי. ובמקום לדבר על "גברים" ועל "התרבות שלנו", עדיף להתמקד בפוליגמיה, "כבוד המשפחה" והחזקת נשק לא חוקי. לנרצחות זה מאוחר מדי, אבל כלפי אלו המאוימות, זו חובתנו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו