לא אידיליה: בוש האב וישראל

ב־1 בנובמבר 1988 זכה ראש הממשלה היוצא יצחק שמיר בבחירות לכנסת ה־12. הליכוד זכה ב־40 מושבים לעומת 39 שבהם זכה המערך שהונהג על ידי שמעון פרס. יתרונו של שמיר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בכך שלרשות מפלגות הימין עמדו 65 מושבים בכנסת, לעומת 55 שעמדו לרשות מפלגות השמאל. אך שמיר העדיף להקים מחדש את ממשלת האחדות עם המערך. 

שבוע מאוחר יותר, ב־8 בנובמבר 1988, נבחר ג'ורג' הרברט ווקר בוש - "ג'ורג' בוש האב" - כנשיא ארה"ב. הוא הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית מייקל דוקאקיס בפער מוחץ. תמכו בו 426 אלקטורים לעומת 111 אלקטורים שתמכו בדוקאקיס. אך ההצלחה בבחירות לנשיאות לוותה בכישלון בבחירות לסנאט ולבית הנבחרים.

היחסים בין ישראל לארה"ב בתקופת שמיר ובוש האב היו רחוקים מלהיות אידיליים. לאחר פטירתו של בוש, ובמלאת שלושה עשורים לאותן מערכות בחירות, פרסם אבי פזנר, שהיה באותה תקופה יועץ התקשורת של שמיר, טור דעה שבו סקר את היחסים המתוחים בין שני האישים: "כבר בשיחתם הראשונה הופתע שמיר כשהנשיא בוש דרש ממנו התחייבות שלא להקים התנחלויות חדשות ביהודה ושומרון. שמיר לא היה מוכן להיענות לדרישה, וניסה להתחמק כשהשיב שההתנחלויות לא יהוו בעיה בהמשך הדרך. הנשיא בוש פירש אמירה זאת כהתחייבות מצד שמיר, ורב היה כעסו כשמפעל ההתיישבות בשטחים נמשך".

אחד האירועים הדרמטיים ביותר בתקופת ממשלתו השנייה של שמיר היה "התרגיל המסריח", שבו רקח פרס מהלך שתכליתו היתה הפלת הממשלה שבה כיהן והדחת שמיר. ב־15 במארס 1990 נפלה הממשלה בהצבעת אי אמון. היה זה המקרה היחיד בתולדות המדינה שבו צלחה הצבעת אי אמון. אך פרס כשל בניסיונו להרכיב ממשלה, וכעבור שלושה חודשים הציג שמיר את ממשלתו החדשה, שלא כללה כמובן את המערך. 

מקורבי פרס מציינים עד היום את ג'יימס בייקר, מזכיר המדינה של בוש, כאחד הגורמים ל"תרגיל". בייקר, שנודע בגישתו הביקורתית כלפי ישראל, העלה דרישות קשות למשא ומתן עתידי בין ישראל לפלשתינים. פרס תמך בדרישותיו, אך שמיר התנגד. סיפור אחר המעיד על יחסו של בייקר לישראל היה החלטתו למנוע מסגן שר החוץ בנימין נתניהו את הכניסה למשרדי מחלקת המדינה.

מעניין שדווקא לאחר פרישת המערך מהממשלה נרגעו היחסים בין הממשלים. שמיר נענה לדרישה האמריקנית לאיפוק של ישראל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה בתחילת 1991, אף שהדבר היה כרוך במחלוקת בינו לבין שר הביטחון משה ארנס. בסוף אותה שנה לחצו האמריקנים לקיומה של ועידת מדריד. הוועידה לא נשאה פרי ושוב התחדד המתח בין הממשלים. ההשתתפות בוועידה הביאה לפרישת שותפיו הימניים של שמיר בקואליציה. הבחירות לכנסת ה־13 הוקדמו, ותוצאותיהן הביאו למינויו של יצחק רבין כראש ממשלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו