"אני רוצה לקבל את תיק הביטחון". במילים אלה, פחות או יותר, תבע השר בנט מראש הממשלה למנותו כמחליפו של ליברמן במשרד הביטחון. זו דרישה לגיטימית, גם אם גלום בה אולטימטום. המשמעות ברורה: הקואליציה תתפרק, וישראל תלך לבחירות, שוב, בטרם השלימה הממשלה את כהונתה.
ברקע התסבוכת הפוליטית, נאנחים לרווחה מאות אלפי ישראלים בבוקרו של יום - אם בלילה החולף לא נשמעו אזעקות והטף לא הרטיב את המיטה. אבל מי חושב, ברוב טיפשותו או מטעמים פוליטיים קטנוניים, כי "כך זה יכול להימשך"?
ספק אם קיימת עוד מדינה דמוקרטית אשר ממשלתה, שנבחרה כחוק, נתונה לאיום כפול: איום של מערכי רקטות המוצבים בצפונה או בדרומה, וגם איום הפוגע אנושות ביכולתה של הממשלה לדון, להחליט ולנהל את המדינה. מה ההיגיון במתכונת המשטר הנוכחית, המאיימת על רצף שלטוני ועל היכולת לקבל החלטות גורליות לגבי ביטחונה?
אומרים "כל ממזר הוא מלך", אבל אצלנו כל ראש מפלגה קטנה הוא "מלך" שבכוחו לכפות בחירות על האזרחים. אחריהן, בהיוודע התוצאות, ניאנח באכזבה, כמובן, עקב שיעור המצביעים הנמוך. הדבר אינו חדש, אבל למרבה הצער, שום חבר כנסת לא הציע חלופה או פתרון. לפני כשלושה עשורים בוצעה מהפכה בסדרי השלטון ונחקק חוק הבחירה הישירה.
השיטה החדשה החזיקה מעמד במשך שלוש מערכות בחירות, ואחריהן חזרנו אל המשטר הישן והעקום. יש מקום לוויכוח על מעלותיה וחסרונותיה של הבחירה הישירה, אבל יש להחמיא ליוזמים, חברי כנסת, על כי טובת המדינה עמדה אז לנגד עיניהם.
בימים אלה שוררת "פוליטיקה ישנה". בשיח הציבורי, שעשוי היה לשנות מציאות, אין לה כרגע תחליף. ראש הממשלה הבא ייאלץ שוב להתייצב במסלול מכשולים, אבל הוא, בריצתו, לא יוכל להגיע לקו הגמר. במהלך המרוץ הוא ייפול או יוכשל. ואז, מה השגנו? שוב ייבחר ראש ממשלה, תלוי בחסדי סיעה זעירה שתכפה עליו למנות שר ביטחון נגד רצונו? קשה להאמין, אבל רק בישראל מכהן שר ביטחון שנכפה על ראש הממשלה.
בשל המשבר, נתניהו מכהן כשר החוץ וכשר הביטחון. ומדוע שלא יקרא נתניהו - או ילחש לכתובת הנכונה - "בוגי, שוב הביתה, למשרד הביטחון". אבסורדי? דמיוני? רעיון עוועים? אמנם, זכורה לכל הביקורת החריפה שהטיח יעלון בנתניהו; זכורות גם הנסיבות שבגינן פרש מן הממשלה. אבל זכור, עם זאת, גם "תקדים ליברמן": הוא כינה את נתניהו "שקרן", "נוכל", ומה לא. הסוף ידוע; ליברמן השיג את מטרתו.
יעלון, האיש הישר הזה, מחפש את דרכו, מלקט שמות לרשימתו לכנסת. עוד מפלגה. הסקרים מעמידים את רשימתו על סף "אחוז החסימה". אם ייפלט מן הזירה, יהיה חבל. פרשנים מסמיכים את שמו לגבאי, לפיד, גנץ ולבני - סולנים המזמרים "אני חותר/ת לראשות הממשלה". עד שיתגשם חלומם זה, אם בכלל, נסתפק במועמד מצוין, מנוסה ללא ספק, לתפקיד שר הביטחון. זאת רק אם נתניהו ויעלון יעשו מעשה - וכבר היו דברים מעולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
