ובימים האלה אין צנזורה בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. המחדל הביטחוני שהתגלה לאחר נפילת הקצין מ', כשבתוך שעות התפרסמו ברשתות שמו ותמונותיו, מחייב בדק בית של מערכת הביטחון.
התמונות זלגו לרשתות הערביות ופורסמו בלוויית דברי נאצה לגיבור הנועז ולמשפחתו. אך בעיקר, מפני שתמונתו ושמו נאסרו לפרסום כדי למנוע מהאויב מידע מודיעיני, שחשיפתו תגרום נזק ביטחוני למדינה.
האחריות האזרחית מחייבת איפוק, ולא נפרט פה תרחישים כדי לא לתת לאויב רעיונות. אבל היכן היה הדרג הצבאי האחראי? בחכמה שלאחר מעשה הצנזורית הראשית תקפה את הציבור והפילה את האחריות על הרשתות החברתיות.
אבל הרשתות החברתיות אינן תופעות מהחודש האחרון. הלקחים היו עוד במבצע צוק איתן, שם חגגו סודות ודיווחים כוזבים ברשתות החברתיות. מדוע לא הוכנה תוכנית מקיפה להתמודדות עם המצב הזה, במקום להרים ידיים ולגלגל אחריות על ה"רשתות"?
מדוע, למשל, לא נחקק עד היום שום חוק ביוזמת הצנזורה שיגן על הלוחמים, בהטלת צווי פרסום גורפים מלווים בענישה למי שיפר את חוקי הצנזורה? אחרי כמה קנסות ומאסרים, רוב הציבור היה נמנע מפרסומים. למה לא מוטל על פייסבוק ישראל להתנהל לפי חוקי הצנזורה ולנטר פרסומים אסורים, בדיוק כפי שהתקשורת הישראלית מחויבת לכך?
הצנזורה חסרת שיניים, מפני שכמעט אינה מענישה; זאת כדי לשמור על יחסים טובים עם צמרת העורכים. הצנזורים לדורותיהם לא אוהבים להתעמת עם כלי התקשורת. בשיקולי הצנזורה יש גם חישובים של "תן וקח" לטובת תדמית צה"ל, החושש מכתבות ביקורתיות. כך יוצא שהנושא הרגיש ביותר נמצא כבן ערובה בידי רצונם הטוב של העיתונאים.
לאחרונה הודתה אילנה דיין ביחסיה הטובים עם הצנזורית. לדבריה, הן רבות ביניהן - בידידות - על מה שיתפרסם, ולעיתים דיין מנצחת. שני שידורים ב"עובדה" עסקו בתוכנית המבצעית של סיירת מטכ"ל לחיסול סדאם חוסיין, תוך פרסום תכנון המבצע, שיטות העבודה, זהות הלוחמים והמפקדים המעורבים, תהליכי קבלת ההחלטות והאימונים – חגיגה לאוזני האויב. הטירוף והמחדל המודיעיני בשיאם.
הפתרון הוא בהקמת רשות ציבורית עצמאית, חיצונית לצה"ל, שבה ישמשו קציני מודיעין לשעבר שאינם מכירים או מתחשבים באנשי תקשורת, כאלה שלא יעניין אותם דבר מלבד שיקולי הביטחון. הם יצוידו בחקיקה שתתגבר על בג"ץ, המתערב בשם חופש הציבור לדעת (לא כל דבר צריך לדעת). כך ייצאו לעשות סדר בממלכת שמירת הסודות. בדומה למערך לוחמת הסייבר, יש להקימה במשרד רה"מ, שאחראי ממילא לשני "לקוחות" הצנזורה הצבאית, המוסד והשב"כ.
כדי להוביל מהלך כזה צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית או פרלמנטרית, שתבדוק כיצד נפרצו החומות ודלף הסוד של מפקד המבצע, וכן תבדוק פרסומי סודות בעבר ותיפגש עם עדים ומומחים.
חיוני להתוות תוכניות הגנה לשמירת סודות לכל מבצע, כפי שהדרג הלוחם מכין תוכנית הכוללת דרכי פעולה ותגובות לאפשרות של הסתבכות וחלילה נפגעים. התוכנית תנטר ידיעות שדלפו מראש או בדיעבד, לצורכי התראה והרתעה בענישה. הפיקוח על סודות השב"כ, המוסד וצה"ל יעבור מידי הצנזור הצבאי לגוף החדש במשרד רה"מ.
הגיע הזמן לאכוף את ההגנה על סודות המדינה. יותר מדי מבצעים בוטלו בשל דליפת מידע מוקדם לאויב. נזכור שבקצה ההדלפות נמצאים מיטב בנינו ולוחמינו, ונפש לוחמינו בידיהן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו