אם לא יהיו הפתעות, תנצח השבוע המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים בארה"ב, ואילו הרפובליקנים ינצחו בסנאט. זה כמעט הפך מסורת: נשיא חדש נבחר, ההתלהבות גדולה, חולפות שנתיים ראשונות ומפלגתו מאבדת את הבכורה בקונגרס. הנשיא דונלד טראמפ רוצה מאוד לשבור את המסורת הזו, משום שקונגרס לעומתי יכול לקשור את ידיו, ממש כפי שקרה הדבר בעת כהונת קודמו, ברק אובאמה.
כל מאורע בארה"ב, ובכלל זה פרשת הרצח המצמרר של ח'אשוקג'י, משלוח חבילות הנפץ ליריבי טראמפ ואפילו הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג, נבחן על רקע הבחירות הקרובות - מה זה יעשה לטראמפ, ואיך ישפיע על הדמוקרטים? טראמפ עצמו מקדיש חלק גדול מזמנו לאסיפות בחירות. התמונה חוזרת על עצמה ומזכירה את הקמפיין שלו לנשיאות: מאחוריו עומדים תומכים המוחאים כפיים לעיתים מזומנות וצוחקים גם מבדיחות לא כל כך מוצלחות, והוא מדבר כמו השכן שנכנס לביתך אחר העבודה ומחזיק קהל כפי שרק הוא יודע להחזיק - מצחיק, מחקה דמויות שונות, בוטה, לפעמים וולגרי, והכל עובר. יותר ויותר אנשים רואים את אפשרות בחירתו המחודשת בעוד שנתיים כריאלית.
אבל לא הוא עומד לבחירה עכשיו. ניצחון הדמוקרטים בקונגרס הוא בשורה רעה לטראמפ, גם אם בסנאט, ש־33 מחבריו אמורים להיבחר בנובמבר, יזכו הרפובליקנים, ואף יגדילו מעט את הרוב הזעום שלהם. הקונגרס עשוי להתחיל בבדיקת החומר המאפשר הדחת נשיא, ובדיקה זו (שתהיה פוליטית מטבעה, כיוון שסנאט עם רוב רפובליקני ידחה כל המלצה כזו) עלולה להעיב על יתרת כהונתו של הנשיא.
מבחינתנו, יש חשיבות רבה לבחירות הללו. אם ינצחו הדמוקרטים, תחזור לידיהם המשרה החשובה מאוד של יו"ר הבית, וכל ועדות הבית יונהגו על ידיהם. ממשלת נתניהו נהנתה משמונה שנים רצופות של רוב ימני בקונגרס וניצלה רוב זה למען קידום מדיניותה. השיא היה, כמובן, כאשר רה"מ הופיע בפני שני בתי הקונגרס ערב הבחירות בישראל וערב חתימת הסכם שש המעצמות עם איראן. נתניהו ביקש לשכנע את שומעיו שלא לתת יד להסכם. הופעתו לא הביאה לשינוי עמדת הקונגרס, הכעיסה מאוד את הנשיא והחריפה מאוד את ביקורת הדמוקרטים על ממשלת ישראל.
ההימור של נתניהו על ניצחון טראמפ והעמקת הקשרים עם המפלגה הרפובליקנית, גרמו לקרע עם הדמוקרטים, והדבר בא לידי ביטוי גם בסקרי דעת קהל, המראים בבירור את השינוי שחל בארה"ב: ישראל הפכה ממדינה הזוכה לתמיכה דו־מפלגתית בארה"ב, ליקירת הרפובליקנים (ובעיקר הקבוצה האוונגליסטית הגדולה והחזקה בתוכם), בעוד הציבור הדמוקרטי מתרחק והולך ממנה. העוינות של חוגים רחבים במפלגה הדמוקרטית, בעיקר בקרב הדור הצעיר, עלולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות הרוב הדמוקרטי הצפוי בבית הנבחרים. שום ממשלה ישראלית אינה יכולה להרשות לעצמה מצב כזה מול האמריקנים, בעלי בריתנו.
איחוי הקרע עם הדמוקרטים חיוני לאינטרסים שלנו בתחום הסיוע הביטחוני והמדיני. זה לא יוכל לקרות במסגרת "בליץ" חד־פעמי של משלוח ישראלים, הבקיאים בפרוזדורי הקונגרס, להידברות עם מנהיגי הדמוקרטים, כי זה ייראה מלאכותי ושקוף מדי. זה מחייב שינוי דגש המתואם, לפחות, על ידי הציר לקונגרס בשגרירותנו בוושינגטון, ומאמץ לזכות מחדש באמון הצירים שחשו כתף קרה מצד ממשלת הימין בישראל בשנים האחרונות.
זה לא יוכל להיות מהלך חד־צדדי של ניסיון לשכנע את הנבחרים האמריקנים כי כל מה שאנחנו עושים מוצדק ונכון. יש להאזין להם, להבין את הביקורת על מדיניות הממשלה, ולדעת כי אם עמדות הרוב הדמוקרטי הצפוי לא יובאו בחשבון - עלולה ישראל לשלם על כך מחיר יקר ומיותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו