לא יכול להיות, אומרים מבקריו של מנכ"ל בצלם, שנייצא את הוויכוח שלנו למועצת הביטחון באו"ם. מדובר בעניין פנים־ישראלי. הבאת הדברים החוצה יש בהם הלשנה, שיתוף פעולה עם מתנגדינו, ורתימת אומות העולם נגדנו.
מנקודת מבט ימנית, הטענות נשמעות הגיוניות. אלא שתפיסת העולם הזאת היא חלק מהבעיה, שמביאה למציאות הנוכחית הקשה. מנקודת מבטו של חגי אלעד, יציאתו החוצה היא צעד כואב של אין ברירה; יש בה דאגה כנה לגורל המדינה, לצביונה המוסרי לעתידה ואף לעצם קיומנו פה. ההזדעקות היא למעננו, יותר מלמען הפלשתינים.
לא ברורה הטענה כי אלעד "מלשין". האם פעולות ממשלת ישראל נעשות במחשכים ובניגוד לחוק הבינלאומי? האם אנו מתביישים במעשינו? מה פירוש מלשין ומה פירוש משת"פ? זוהי האשמה חסרת בסיס המתעלמת לחלוטין מהמציאות הנוכחית, שבה העולם הוא כפר תקשורתי אחד גדול, וכבר אי אפשר לאחוז בטענה: "מה שקורה בישראל נשאר בישראל".
בימין יש נטייה לפסוח על שתי הסעיפים: גם להחזיק בשטח שלא הוגדר כשטח ישראל כאילו היה שלנו, וגם להחזיק שם את האוכלוסייה המקומית בלי זכויות ותחת מציאות של משטר צבאי נוקשה. מציאות זו פוגעת בזכויות האוכלוסייה המקומית ומקוממת את מי שלא מאמין בזכותנו לעבור על החוק הבינלאומי ולספח בפועל את השטחים.
חגי אלעד מציג את טענת השמאל על כל ארגוניו המוחלשים והנרדפים. מדינת ישראל, בעצם ישיבתה בשטחים לא לה, פוגעת בתושבים החיים שם, כמעשה יום ביומו. בהריסת בתים שלא מקבלים אישורי בנייה, בפלישות ליליות לבתים לשם הבאת חשודים ומעצרם, בתחושה שבכל רגע יכול לבוא בולדוזר ולהרוס את חייהם. כדוגמה הביא את מקרה חאן אל־אחמר, הפצע התורן שמנסים להשתיק עם מקל.
הזירה שבה בחר לדבר מנכ"ל בצלם מקוממת את הימין. יש האומרים: "אתה לא יודע להפסיד בכבוד. ניצחנו בבחירות. אתה שובר את הכללים ומתחבר לאויבינו". האם בעידן הנוכחי, למאבקים פוליטיים יש זירה סגורה או שהכל פתוח? באו"ם ובעולם יש פעילות ענפה למען ההתנחלויות והמשך התרחבותן. מה שמותר בעדן מותר גם נגדן.
מאבקים פוליטיים מגייסים כוח ומשאבים. גם ארגוני ימין מגייסים תרומות בחו"ל ופונים לדעת הקהל העולמית בניסיון להשפיע על סדר היום הציבורי והפוליטי בישראל. אם הכל מותר בדמוקרטיה - והכל במסגרת החוק - מוטב שהימין ייטול קורה מבין עיניו בבואו לבקר את נאומו של חגי אלעד באו"ם, קשה ומרגיז ככל שיהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו