1 השורה התחתונה מהמשחק בין מכבי ת"א להפועל חדרה היתה בדיוק מה שההתנשאות התל־אביבית על הפריפריה היתה צריכה: נבוט גדול וחד־משמעי בראשה של חדרה, שמצאה את עצמה מובילה את הטבלה לפני המחזור, כדי שלא תעז לחשוב שוב להתקרב לאזורים האלה ותסתפק בלהיות נוכחת במסיבה, בלי לחשוב לעשות רווחים ממנה.
שבע דקות הספיקו לחדרה כדי לספוג ולפגוש את תקרת הזכוכית שלה, ומלבד להגיד לה שהיא משעממת אותה, מכבי התעללה בה בכל אקט חוקי אחר. ועדיין, ששת המחזורים שבהם חדרה הובילה את הליגה יישארו בקורות החיים שלה. את זה אף אחד לא ייקח ממנה.
בחדרה נהנו בעיקר מהעובדה שמזהים אותם ברחוב לא רק בזכות מסעדה אחת, בכיכר אחת, שעוברים דרכה בדרך לצפון, ולא רק בזכות ארובות מעשנות שעוברים לידן בכביש השני שמתחכך עם שולי גלימתה הלא־אטרקטיבית - אלא בזכות ניסו אביטן וקבוצת הכדורגל שלהם. אבל מהבוקר מכבי תמשיך להתייחס לחדרה כאל המקום הזה שעוברים לידו בדרך כשנוסעים לתסכל את מכבי חיפה. מבחינתם זו תמיד היתה חדרה, המקום הזה שלא ממצמצים בגללו.
2 צריך לשיר את השיר של חדרה. אומרים שבחורף, ליד מי הים שצמודים למתקן של חברת החשמל, מגיעים כרישים לשכשך במים החמים והנעימים הודות לפעילות מהתחנה. כרישים, ברגע שהם מפסיקים לנוע, מתים. כך חדרה. אם תפסיק לנוע, תמות. השאלה מתי היא תרד ללאומית תרחף מעל ראשה כל העונה, כל עונה. המשחק הערב הוא עוד יום באין היסטוריה שלה, אבל עליה להמשיך לנוע כי תכף טמפרטורת המים תתקרר.
3 מכבי של איביץ' מגוונת ויצירתית, מכה מימין, מהאמצע ומשמאל. אם רק עכשיו היתה משחקת במוקדמות הליגה האירופית, בוודאי היתה נכשלת טיפה מאוחר יותר. דור פרץ הוא פסל החירות של הקישור, צ'יקו אופואדו הוא חצי קרנף חצי חלוץ, ועדיין, העיניים נשואות אל איתי שכטר.
הוא ממגנט בזכות כישורי המשחק שלו. התיאטרון, לא הכדורגל. שכטר יכול להיות ניצב בסרט אקשן עתיר פצועים ופעלולים, ואם לא, הוא יכול להיות חוקר ביחידת 433, כי הוא כל היום עסוק בהפללה של אחרים. שכטר מנסה להיות קורבן, עד מדינה ואיש עם גרביים עד הברך ומגיני עצם שבועט בכדור ונופל. התדמית, קשה ואכזרית, מתכתבת עם המציאות וכותבת את הקומדיה של הנפילה הבאה שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו