יום חג היום. סטודנטיות וסטודנטים יקרים, לא ברכישת התואר בתחום הישיר שאליו נרשמתם תיבחנו. בסופו של דבר, (כמעט) כולם עוברים את המבחנים ומשיגים את התואר הרצוי. אתם נמצאים בתקופה מיוחדת בחייכם, יש לכם הזכות להיכנס ליהנות ממאגר הידע האדיר של האנושות, שנצבר במשך אלפי שנים, והועבר מדור לדור עד לימינו.
למרות הפוליטיזציה שהורסת חלקים חשובים באקדמיה, ישנם עדיין גופי ידע רבים שאינם נגועים בזה. גם אם תיתקלו במרצים מהסוג הידוע, קבלו זאת כאתגר והתמודדו מולם; זה רק יחדד ויעמיק את דעותיכם. אל תחששו להתעמת, מתוך כבוד כמובן, וכבר אמרו חכמינו ש"אין הביישן לָמֵד". התלמוד מספר על התנא רבי מאיר, איש המאה ה־2, שלא עזב את מורו, אלישע בן אבויה, למרות שהתפקר והיה ל"אחר". אמרו עליו: "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק".
יש לכם הזדמנות - לרובכם היא חד פעמית בחייכם - להתמלא בידע וחכמה, שלא תחזור שוב. זה אומר מבחינתכם "להגדיל ראש". קבלו עצה שתשנה את חייכם: אל תסתפקו רק בדרישות הפורמליות, אלא השתדלו בכל שנה להוסיף לכל הפחות קורס אחד שאינו קשור ישירות למקצוע שלכם. אינכם חייבים להירשם באופן רשמי. פשוט חפשו במערכת קורס בפילוסופיה, תלמוד, ספרות, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, לשון עברית, תנ"ך, אמנות ועוד.
אפילו רכישת שפות אחרות, לבד מאנגלית. אתם הרי משלמים על התואר, אז מדוע שלא תנצלו זאת להרחבת השכלתכם? כל מרצה שאוהב את תחום הוראתו, ישמח על תלמידים כמוכם, המגיעים אליו רק כדי לרכוש דעת והשכלה, ולא לשם רכישת התואר.
ומילה אחרונה: נוסף על רכישת הידע והחכמה, חשוב לא פחות לרכוש כלים לניתוח הידע הזה, כלי חשיבה ושפה, שיעזרו להשתמש באוצר שרכשתם. מול החכמה נמצאת הבינה - מלשון "בֵּין לְבֵין", להבחין בין הדברים, לדעת לברור את הבר מהתבן ולהמשיך לפתח את הרעיונות ששמעתם בכוחות עצמכם. בשבוע שעבר התחלנו מ"בראשית".
הדבר היחיד שהאדם נדרש לעשות בכוחות עצמו, תוך פריצת המוסכמות, הוא רכישת הדעת (בסיפור המקראי זה מתבטא באכילה האסורה מעץ הדעת). אכן, מאז ועד היום, זה תלוי רק בכם. בהצלחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
