נאום טראמפ: בחזרה לסדר עולמי תנ"כי

בנאומו בעצרת האו"ם על "פטריוטיזם במקום גלובליזם", קרא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לשוב ולבסס את הסדר העולמי על מדינת הלאום, כלבנת היסוד של החברה האנושית. 

הלאומיות, כחלופה למסגרות השבטיות והחמולתיות, ואף לאימפריאליזם הקדום, הובאה לעולם על ידי היהדות. הרעיון מופיע בסיפור על מגדל בבל, בשיחות אברהם עם בוראו ובתיאורי צמיחתו של העם היהודי וחייו בכנען.

בניגוד לשבט, שהוא חלש מדי ולכן נאלץ לנדוד ו"לחיות על חרבו", הלאומיות מספקת מסגרת חברתית גדולה ועוצמתית, המסוגלת לנהל מלחמות קצרות וליהנות מתקופות ממושכות של שגשוג ושלום, וכל זאת בתוך גבולות קבועים.

נוסף על כך, מעניקה המסגרת הלאומית את הגבולות הרחבים ביותר שבהם יכול האדם, שהוא מטבעו אגואיסטי ומוגבל במשאביו, לממש את חובת "ואהבת לרעך כמוך", שמשמעה, כהגדרת פרויד, המחויבות האנושית לדאוג לצורכי הזולת.

הכנסייה והאצולה התנגדו ללאומיות ופיתחו את שיטת הפיאודליזם, שפוררה את אירופה והטילה את עמיה לחשכת ימי הביניים. האנגלים, לעומת זאת, אימצו את המסגרת הלאומית התנ"כית כבר במאה השמינית.

במאה ה־15 תרמה המצאת הדפוס ובהמשך תרגום התנ"ך ללשונות עמי אירופה ל"גילויה מחדש" של הלאומיות ולהפצת רעיונותיה ברחבי היבשת. מכאן, קצרה היתה הדרך - במונחים היסטוריים, כמובן - לצמיחת התארגנויות פוליטיות על בסיס לאומי בעת המודרנית ולהפיכתן לגורמים דומיננטיים בעיצוב המרחב המדיני, בעקבות קריסת האימפריות והופעת המשטרים הדמוקרטיים.

רעיון ארגונו של העולם הפוסט־קולוניאלי במסגרת של מדינות לאום, הפועלות בשיתוף פעולה באמצעות ארגון גג של אומות העולם, עמד במרכז חזון "14 הנקודות" של נשיא ארה"ב וודרו ווילסון בשלהי מלחמת העולם הראשונה. ייסודו של "חבר הלאומים" ב־1920 נועד לקדם סדר עולמי המבוסס על מדינות לאום דמוקרטיות, הפועלות ברוח מוסר הנביאים התנ"כי, כדי להבטיח לעולם שגשוג ושלום.

מימוש חזונו של ווילסון נכשל, בעיקר בשל המפכה הקומוניסטית, שראתה בלאומיות מכשיר לניצול מעמד הפועלים באמצעות הבורגנות, וכן בשל המשטר הנאצי, שהאיום הקוסמופוליטי הקומוניסטי היה מהגורמים העיקריים לעלייתו. לאחר מלחמת העולם השנייה נוסד האו"ם כדי להוביל את הניסיון המחודש לממש את החזון. 

במאה ה־21 נשלל עקרון הלאומיות על ידי שתי תנועות מקבילות: האסלאם הקיצוני מחד, והליברליזם האירופי מאידך. הרב־לאומיות והרב־תרבותיות, החותרות לטשטוש הזהות הלאומית - בין השאר באמצעות הצפתה המכוונת של אירופה במיליוני מהגרים מוסלמים - גורמות להקצנה הלאומנית השוטפת את היבשת כיום, בדומה לגל הלאומי שחולל הקומוניזם במאה ה־20. 

היהדות איננה פוסלת את הקוסמופוליטיות, אך טוענת שיש לממשה בשלבים. בתחילה יגיע "משיח בן יוסף", שבימיו תמומש המצוינות המוסרית ברמה הלאומית. בהמשך יגיע "משיח בן דוד", וברוח "וִיקַבלו כולם את עול מלכותֶךָ", תשרור בעולם כולו מצוינות מוסרית אחידה. 

הנשיא האמריקני הנוכחי מבין את הסכנה שיוצרת הברית הסמויה בין האסלאם הקיצוני, השואף להשליט ח'ליפות מוסלמית כלל־עולמית, לבין הליברליזם הקיצוני, הגורר את העולם לעתיד מעורפל לא פחות. מסיבה זו יצא מנהיג העולם החופשי נגד ערכיהם הקוסמופוליטיים של קודמו, הנשיא אובאמה, ושל האיחוד האירופי. אלה החלישו את מדינות העולם ואת הסדר העולמי וחיזקו מעצמות וגופים גלובליים, ואף גורמי טרור, נטולי כל מחויבות מוסרית. 

המדיניות החלופית שמציע הנשיא טראמפ, "פטריוטיזם במקום גלובליזם", נועדה לייצב את הסדר העולמי באמצעות השבת העוצמה, הכלים והאחריות למדינת הלאום, החוזרת להוות אבן הראשה בסדר העולמי. 

מעניין שאת הבשורה על מדיניותו העדכנית השמיע טראמפ בשבוע שבו נקראה פרשת "האזינו" - שבה התבשר העולם, כבר לפני 3,000 שנה, שהלאומיות, ולא מסגרת חברתית אחרת, היא לבנת היסוד בארגונה של החברה האנושית: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן (=אלוהים) גּוֹיִם (=עמים), בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם; יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו