ברחבי הארץ חשים כבר בבחירות המוניציפליות הקרבות. למרות מעמדה המידרדר של הפוליטיקה המקומית, זו היתה הזירה שממנה צמחו, בעבר, מנהיגים ומנהיגות ברמה הלאומית. כיום, מגלה רוב הציבור הישראלי עניין מועט בנעשה במרכזי השלטון המקומי. אדישות זו קורצת פעמים רבות לגורמים שליליים, המבקשים לנצל לטובתם האישית את הכוח הרב שבו מחזיקות הרשויות המקומיות.
במשך השנים התייחס הליכוד אל השלטון המקומי כזירה פוליטית רבת משמעות, גם כשמעמדה של זירה זו התעמעם. חלק מהדמויות שזהרו בפוליטיקה הארצית - דוגמת משה קצב ומאיר שטרית - החלו דרכם הפוליטית בזירה המקומית. אחרים, כגון מקסים לוי ז"ל, ראש עיריית לוד, התמידו בתפקידי הנהגה מקומית, אך זוהו תמיד כחלק בלתי נפרד מהמפלגה, וכסוכני השפעה מקומיים שלה.
כצפוי, נערך הליכוד גם לקראת הבחירות המקומיות הקרובות, שייערכו באוקטובר 2018. תחת מותג הליכוד ופתקי מח"ל, תתמודדנה השנה כמאה רשימות. במילים אחרות, מפלגת הליכוד היתה - ותמשיך להיות - שחקן פוליטי משמעותי בכמאה ערים ומועצות מקומיות ברחבי הארץ. אם ירצו, יוכלו התושבים ברשויות להכיר את נציגי המפלגה ולבחור בהם. נציגים אלו יוכלו להציף בעיות מקומיות גם מול ההנהגה הארצית של הליכוד, קרי חברי הכנסת והשרים. בבוא היום, תבקש הנהגה זו את תמיכת המנהיגים המקומיים בבחירות הפנימיות. הסימביוזה הזו, גם אם אינה מושלמת, היא הדרך שבה ניתן לרתום את הפוליטיקה לצרכי "האזרח הקטן".
במפלגת העבודה המצב שונה לגמרי. אמנם, באמצעות אתר המפלגה ניתן לתרום לכ־50 מועמדים וסיעות מוניציפליות ברחבי ישראל; אולם בדיקה מעמיקה מגלה, כי רק מיעוט זניח מקרב אותם מועמדים אכן מתמודד במסגרת רשימות המתהדרות במותג "מפלגת העבודה" או אותיות "אמת". באופן אבסורדי, גם מועמדים מובילים, הנהנים מתמיכה ציבורית רחבה ומזוהים עם מפלגת העבודה (רון חולדאי בתל אביב, יונה יהב בחיפה או רוביק דנילוביץ בבאר שבע), אינם מעזים להתמודד ברשימה שתזכיר בגלוי את השם המפורש של המפלגה שהיתה או עודנה ביתם הפוליטי.
הסיבה ברורה: מעמדה של מפלגת העבודה, כמותג פוליטי, חלש בזירה הארצית. לכן מסווה עצמה המפלגה במותגים חלופיים, מ"ישראל אחת" בימי אהוד ברק, ועד "המחנה הציוני" בתקופת הרצוג ולבני. אך בעוד שאפשר להסביר מדוע מתנערים מועמדים מהשיוך הפוליטי המפלגתי שלהם, קשה להבין את הוויתור הגורף של המפלגה עצמה על זירת הפוליטיקה המקומית.
בליכוד מבינים כי הרשויות המקומיות, וההתמודדות הפוליטית במסגרתן, הן אמצעי משמעותי לחיזוק המפלגה גם בזירה הארצית. במפלגת העבודה, המתיימרת להיות מפלגת שלטון ולהציע חלופה פוליטית לשלטון הליכוד, מסרבים להבין זאת. אם "העבודה" תמשיך להיעדר לחלוטין מהזירה המקומית ומחיי היומיום של האזרחים, מצטמצם הסיכוי שברגע האמת "יתפכח" הציבור ויצביע עבור מפלגה שאינה נוכחת במרקם החיים שלו. אם לא תתעשת, תגלה מפלגת העבודה, ולא בפעם הראשונה, שאי אפשר להחליף את העם.
ד״ר נועם תירוש הוא מרצה במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן־גוריון שבנגב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
