הייתכן כי בכנסת ישראל, בצילו של דגל הלאום, תתנהל "מלחמת אזרחים"? התהייה הזאת מעוררת חלחלה. האירוע הנורא הזה שפקד אומות, הפיל חללים רבים והטביע בהן צלקות קשות. מלחמה אינה חייבת להסתייע בכלי נשק קטלניים, מלחמת הסברה, למשל.
המלחמה המדוברת היא המצאה ישראלית מקורית, שנולדה בכנסת, שם נוצלו כל אוצרות הגידופים. ח"כים מסולקים מהמליאה, נענשים ע"י ועדת האתיקה המרחיקה את הסוררים או מקצצת במשכורתם. ככלל, לחברי הכנסת ניתנת הרשאה חוקתית לומר כל שעולה בדעתם. לא כולם מסתפקים בכך; יש המבקשים לקעקע את אושיות המדינה שאזרחיה בחרו בהם.
האם כל הח"כים אכן מסתפקים בפעילותם הפרלמנטרית, שהיא כמעט ללא מגבלות? נראה כי לא די להם בכלים שמעמידים לרשותם סדרי המשטר. הם לא מסתפקים בחקיקה, בנאומים בוטים כלפי השלטון. הם פונים בעתירות לבג"צ כדי שיחלצם מהפסדים בהצבעות, בהיותם חלק מהאופוזיציה. מדובר בקומץ ח"כים מהרשימה המשותפת. לא די להם במאבק פרלמנטרי בתוך גבולות המדינה; הם נאבקים נגד ישראל מתוכה ומחוצה לה.
אותו מיעוט מתוך הרשימה המשותפת, פועל לפגוע במדינה. אגב כך, הם בוחנים את סף הרגישות של רבים באמירותיהם הבוטות. זה תרגיל במשיכת חבל, בינם לבין רוב החברה הישראלית. אוי לנו אם החבל ייקרע. מספר דרכים כבר נוצלו על ידם: פנייה לאו"ם כדי לגנות צעד מדיני של הממשלה; פנייה לאיחוד האירופי שיסתייג בפומבי מישראל. הם ביקשו, שצמרת האיחוד תעניק להם סעד במאבקם נגד חוק הלאום. הפנייה הזאת הניבה דווקא הפתעה רבתי: פרדריקה מוגריני, נציבת יחסי החוץ של האיחוד אכזבה את משלחת הח"כים הערביים: חוק הלאום, אמרה, הוא עניין פנימי של ישראל. הם נוקטים צעדים נוספים: תמיכה בתנועת החרם BDS על תוצרת ישראל בחומר וברוח.
גם זה טיבה של מלחמת אזרחים: אזרחים, במקרה זה חברי כנסת, נלחמים נגד המדינה, ומבקשים מגופים בינלאומיים שיפגעו בה. בימים אלה, גינה ג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, את בית הדין הבינלאומי בהאג והבטיח, שארה"ב תסייע לכל מדינה העלולה להיפגע מהחלטותיו. כיום, מסתייעים חכי'ם מסוימים בגופים בינלאומיים נגדנו; אבסורד גמור.
לאחרונה יזם ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) צעד, שהיה מאפשר להדיח ח"כים, אם הם תומכי טרור. סברתי אז, שמימוש הצעד יעשה את המודחים ל"גיבורים" בעיני תומכיהם. אבל במלחמת האזרחים במתכונתה הנוכחית, ח"כים מציבים מארבים בינלאומיים כדי לצלוף במדינה. זאת ועוד: הם לא מסתפקים בפנייה לבג"צ, שעצם העתירה אליו יש בה משום טשטוש הפרדת הרשויות; פניהם מופנות מעבר לגבולות. אם הם כמיעוט באופוזיציה, כושלים בהצבעות בכנסת, הם שמים פניהם לבריסל - שם לדעתם, נמצא הבורר העליון.
הרי החסינות הרחבה כבר מעניקה להם הגנה, כדי שיוכלו לבקר מדיניות ישראלית בחריפות רבה. אבל היכן עליהם לפעול כדי לשנות, למשל, את חוק הלאום - בפרלמנט האירופי או בכנסת ישראל? אם במשיכת החבל הוא ייקרע - החברה כולה תיקרע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
