כשלושה חודשים חלפו מאז פרשה ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן - והתמונה אינה ברורה. ממשל טראמפ אינו מסתיר את יעדיו; הוא חותר להחליף את ההסכם הפסול, בהסכם שיחמיר במידה משמעותית את ההגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית, ויסגור בפניה לחלוטין את הנתיב לנשק גרעיני.
הממשל מציב תריסר דרישות נוספות מאיראן, ובכללן הפסקת מעורבותה במדינות אחרות ובהפעלת טרור, והגבלת תוכנית הטילים הבליסטיים. האמריקנים טוענים שמטרת העיצומים אינה לעורר תסיסה פנימית באיראן, שתוביל להפלת המשטר - אולי משום שאינו רוצה להיתפס כמתערב במדינות אחרות; אבל מותר להניח, שמעטים בוושינגטון יצטערו אם כך יקרה, וברור שהמשטר בטהראן מאמין שזו אכן המטרה.
בפני איראן עומדות שלוש דרכי פעולה לתגובה. האחת, היא המדיניות הנוכחית - לא לפרוש מהסכם הגרעין ולא לחרוג ממנו. ההסכם חשוב בעיניה מכמה סיבות: כדי שהאשמה לכישלון ההסכם תוטל על ארה"ב; כדי למנוע הצטרפות חמש הממשלות הנוספות, החתומות על ההסכם, לחידוש העיצומים; וכדי לשמור על האפשרות להסיר את רוב ההגבלות על תוכנית הגרעין בעוד מספר שנים, כמתחייב בהסכם.
בינתיים, איראן וחמש הממשלות רואות את ההסכם כקיים וכמחייב. אולם קשה להניח שהמצב יימשך ללא השתתפות ארה"ב. יתרה מכך, איראן דורשת, שהממשלות האירופיות יפצו אותה על נזקי העיצומים, יימנעו מלפתוח במו"מ על תוכנית הטילים שלה ועל פעילותה החתרנית באזור, וימשיכו לקנות ממנה נפט.
הממשלות האירופיות עשויות לחפש דרכים למתן סיוע כלכלי לאיראן, אך קשה להניח שיוכלו להרחיב את הסיוע. קשה יותר לצפות שייענו לדרישתה לא לדון בסוגית הטילים ובמעורבותה במדינות אחרות - בעוד שהן דווקא מעוניינות במו"מ כזה, כדי להחזיר את האמריקנים להסכם.
הדרך השנייה לתגובה, היא החלטה של איראן להחזיר את פעילותה הגרעינית לרמה שלפני חתימת הסכם הגרעין, ואולי מעבר לכך. לשם כך הורה המנהיג העליון חמינאי לנקוט צעדים לקראת הרחבת הפעילות בעתיד, בעיקר בתחום העשרת האורניום, בהדגשה שהכנות אלה אינן מהוות חריגה מההסכם.
גורמים איראניים אף הזהירו, שאיראן עלולה לבטל את חתימתה על האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני - צעד מרחיק לכת, שעלול להתפרש כמכוון לקראת השגת נשק גרעיני.
אי אפשר לשלול את האפשרות שאיראן תעשה זאת. אלא שבדרך זו קיימים סיכונים. אפילו אם איראן תחזור לרמת העשרת האורניום שלפני ההסכם, יש בכך הפרה שלו, והיא עלולה להביא לפרישת האירופים, ולמיטוט ההסכם סופית. צעדים איראנים להשגת רמת העשרה גבוהה מזו שלפני ההסכם עלולים לגרור פעולה צבאית, ישראלית או אמריקאית, נגד אתרי הגרעין באיראן.
הדרך השלישית, היא להסכים למו"מ על הסכם חדש, בשיתוף ארה"ב. איראן הודיעה שאינה מוכנה לכך, אך אם מצבה הכלכלי יחמיר - והמשטר יחשוש מתסיסה פנימית שתזעזע את יציבותו - ייתכן שייאלץ להסכים לכך.
ברור שבמקרה זה, ממשל טראמפ ידרוש שינויים משמעותיים בהסכם, ולכן איראן עשויה להסכים לזה רק אם תבין שהממשלות האחרות תדאגנה שהוויתורים שהיא תידרש לעשות, יהיו נסבלים מבחינתה.
שלוש הדרכים בעייתיות וקשות למשטר האיראני. סביר להניח, שלעוצמת הלחץ הכלכלי, לתגובת הציבור האיראני למצוקה הכלכלית, ולחששות המשטר מתסיסה בלתי נשלטת - יהיה משקל כבד בהחלטה האיראנית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו