מישהו מוכן לקבל אחריות?

מדינה יקרה, יקר לנפוש בארץ, אז אנחנו טסים לחו"ל ושם אנחנו מגלים באמת עד כמה יקר לחיות בארץ. לא, זה לא בגלל שחיתות וקונספירציות, אלא נסיבות שהגיע הזמן לשנות וגם שיטת ממשל בעייתית. 

הקיץ הישראלי הופרט ומרבית האזרחים יוצאים מהארץ לפחות לחלק קטן ממנו. ערביי הארץ החליפו את היהודים שצבאו על חופי טורקיה, רבים מהחרדים טסים לנופש במלונות שהוכשרו במיוחד בשבילם באירופה או ליעדים בארה"ב - והיתר? הרוב ליוון ולקפריסין, אך כמובן גם ליתר מדינות העולם החופשי. אבל מי שמגיע ליוון ונכנס לאחת מרשתות הסופרים האירופיות לא יכול שלא להיות המום מהמחירים. ראש אננס ביורו אחד, לעומת עשרות שקלים בארץ, משחת שיניים קולגייט ביורו אחד, במקום 10 שקלים ויותר בארץ וכדומה. 

זוכרים את התקופה שפריז ולונדון היו יקרות לנו מאוד? אז השנה תוכלו להתנחם בכך שאפילו הן זולות בשבילנו. גם מכיוון שהן באמת קצת הוזלו, אך בעיקר מכיוון שישראל התייקרה מאוד. פעם נהגנו לגחך על מכירת התפוחים כבודדים ובמחיר מופקע, אך לא עוד. הם אמנם בודדים, אבל מופקע? לא בהשוואה אלינו. כשמדובר במוצרי טואלטיקה, ביקור בסופר באזור תיירותי בלונדון יביא לנו חשק למלא את המזוודה בדאודורנטים, שמפו ויתר מוצרי צריכה, למרות שאין כל היגיון להפוך מתייר ליבואן. ואכן, אחד התחומים המעסיקים את משרד הכלכלה בשנה האחרונה הוא הכנסת התחרות לתחום מוצרי הפארם - במטרה להוזילם לצרכן. 

ככל הנראה, שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, רואה חשבון במקצועו, בחר את התחום המשמעותי לכלל משקי הבית, גם מכיוון שברובו הוא מיובא ולכן אין בו עניין של הגנה על יצרנים מקומיים. לדברי המשרד: "שוק הפארם הישראלי השתנה משמעותית בשנה האחרונה: שינויי בעלות של רשתות פארם קיימות, פיצול רשתות וכניסת שחקנים חדשים לשוק, כך שקיימות כיום בשוק זה ארבע רשתות פארם עיקריות: סופר פארם, ניו פארם, גוד פארם וסמארט פארם, לעומת שחקן מרכזי יחיד לפני כשנה. כניסה של שחקנים נוספים תגדיל את התחרות לטובת הצרכנים".

משרד הכלכלה והתעשייה והמועצה לצרכנות ערכו בחינה של רמת המחירים בישראל במוצרי טואלטיקה במטרה לאתר מגמות ולבחון כיצד השינויים בשוק הפארם משפיעים על כיסו של הצרכן הישראלי. 

המועצה לצרכנות בדקה 28 מוצרים באמצעות מאגר המחירים ואפליקציית פרייסז, בהתאם לנתונים שמעלות הרשתות עצמן למאגר. בין המוצרים שנבדקו: 5 סוגי דאודורנטים, 7 סוגי משחות שיניים, 3 סוגי שמפו ועוד. מחירים של מוצרים אלו נבדקו במגוון רשתות שיווק, ובכללן יינות ביתן, רמי לוי ושופרסל. מתוך רשתות הפארם נבדקו מאות סניפים של סופר פארם וניו פארם. פער השיא שנמצא בין הרשתות עמד על 40.3%, בין סמארט פארם עם סל מוצרים שנמכר ב־627.11 שקלים, לבין רמי לוי שהציע את אותו סל בדיוק ב־446.95 שקלים. בניו פארם הסל מוצע ב־520.52 שקלים ובסופר פארם ב־530.12 שקלים. 

 

סוף לתנאי "אי־תחרות". סניף של רשת סופר פארם // צילום: יהושע יוסף

הפעולות שננקטו להורדת המחירים כללו חקיקה של חוק שקיפות מחירים, שחל גם על רשתות הפארם, ומחייב אותן לדווח על המחירים באופן שוטף. כך המחירים נחשפים באתר הרשות להגנת הצרכן באמצעות אפליקציות להשוואות מחירים. צעד משמעותי נוסף כלל ביטול הבלעדיות של רשתות במרכזים מסחריים, מה שאומר שרשתות כבר לא יכולות להכתיב לקניונים תנאי "אי־תחרות", המונעת מרשתות נוספות לפתוח סניף באותו הקניון. הרשתות חויבו להציג גם מחירים ממוצעים של המוצרים

באירופה. בהובלת הרשות להגבלים עסקיים, מקודם תיקון ולפיו גם גופים בעלי משקל גדול בשוק ושאינם מונופולים, יהיו תחת הגבלות הממונה. כך גם לגבי יבואנים בלעדיים, שעליהם יוטלו שורה של מגבלות שימנעו מהם לחסום יבוא מקביל. 

חלק מהצעדים האלה עלולים להיות בעייתיים. להצגת מחירים יש עלות לצרכן, והגבלות על מונופולים פוגעות בחופש העיסוק וודאי שיש סכנה בהרחבת המושג "מונופול". בלא מעט תחומים בארץ נוצרו כוחות ריכוזיים גדולים מדי, המייקרים את המחיה בצורה בלתי נסבלת בהשוואה לעולם, ובכך פוגעים ברמת החיים בארץ. 

 

מחיר היעדר המשילות

יקר לנו בארץ, בייחוד בהשוואה לכוח הקנייה. זה לא כמו בשווייץ היקרה לתיירים, אך הזולה למקומיים המרוויחים בהתאם. בחלק מהמקרים מדובר בדרך שבה השוק התפתח ולא בשחיתות, קנוניות ושאר קונספירציות. כך, למשל, השוק הישראלי התפתח לפני שקמה המדינה ולפני שהיו תשתיות כלשהן. החברות נאלצו להקים תשתיות משלהן וכך בלי שחשבו על כך מראש, הן מצאו עצמן עם כוח גדול מאוד במדינה שנולדה.

תנובה ושטראוס, למשל, היו כבר ערוכות עם מערכי הפצה וכוח ייצור עוד קודם הכרזת המדינה. המצב הזה מנע מיצרנים קטנים להתפתח, מכיוון שלא היו בנויים להקים מערך הפצה ולהתמודד במרכולים מול היצרניות הגדולות. בארה"ב, למשל, ההפצה היא התמחות נפרדת, והמפיצים מחפשים יצרנים חדשים ותחרותיים בשוק. כך נוצרת תחרות גם בין הקטנים לגדולים. 

אך מעבר לכל אלה נוצרה בארץ גם שיטה. ריכוזי הכוח נוצרו גם בקרב הפקידות, שבמקרים רבים הפכה להיות חזקה יותר מנבחרי הציבור. במדינות בעלות שורשים דמוקרטיים עמוקים יותר, הפקידות כפופה לנבחרים, ואלה מקבלים אחריות מלאה על ההתנהלות ונשפטים על פיה. אלא שבארץ ההשפעה של שר האנרגיה על מחירי האנרגיה היא עקיפה בלבד. יכולת המשילות של כל השרים ושל ראש הממשלה מוגבלת מאוד.

דוגמה מובהקת לכך ראינו השבוע בדיון בכנסת בפני "ועדת החקירה להקצאת אשראי ללווים הגדולים". לדיון הראשון של הוועדה זומנה הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, דורית סלינגר. זו הגיעה לדיון, וכשראתה שצורת ההושבה בחדר מציבה אותה לבד מול כל חברי הוועדה, היא החליטה שהיא לא מעוניינת בדיון, שלדבריה מציב אותה כנאשמת, ובחרה לעזוב. ההסבר הפשוט, הנכון והכואב להתנהגותה הוא עזות מצח. 25 מיליארד שקלים התאיידו לציבור, וסלינגר עוסקת בצורת ההושבה בדיון. בדיעבד היא צודקת, למה להתאמץ לתת תשובות לנבחרים? 

אנחנו חיים בתקופת הזוהר של הפקידות, שבה הנבחרים הם אלה המשרתים אותם ולא להפך. אם יש מפקחים בישראל, אז איפה הם היו כשאליעזר פישמן לווה כספים? איפה הם היו כשנוחי דנקנר מינף את עצמו לדעת? איפה הם היו כששאול אלוביץ' רקם עסקאות לא הגיוניות באופן גלוי לחלוטין? 

אז יש לנו רשות שוק הון באוצר, ויש פיקוח על הבנקים בבנק ישראל, אבל אזרחי המדינה עדיין משלמים 10% ויותר על חשבונות העו"ש, בזמן שהבנקים מקבלים כסף בחינם או בעשירית האחוז, ועדיין נכפה על הציבור לחסוך את כספו בפנסיה, בזמן שהכספים שם מפוקחים בצורה מפוקפקת, המביאה למחיקה של עשרות מיליארדים מתחת לעיניהם העצומות של המפקחים. √

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו