הכדורסלן הישראלי חי, בועט וקולע

1. ב־8 באפריל כינסה הנהלת מכבי ת"א תדריך לעיתונאי הכדורסל שנודע בשם "תוכנית הפיצול". המסר שיצא מהיום המביך הזה היה שאין כדורסלן ישראלי שיכול לשחק במכבי ולמעשה אין כדורסל ישראלי. רק זרים ומתאזרחים יכולים לקיים את השואו של ימי חמישי. והנה רק עברו שלושה חודשים וקצת ונבחרת ישראל עד גיל 20 מראה לכל אירופה ולראשי מכבי ת"א שהכדורסל הישראלי חי בועט ובעיקר קולע. 

ועם מי היא עושה זאת? עם שני יהלומים ששייכים למכבי ת"א, דני אבדיה ויובל זוסמן הנהדר, השחקן המצטיין של הטורניר. זה שלא היה לו מקום ב־16 משחקי יורוליג העונה לשנייה. ועל מי היא עושה זאת בגמר? על נבחרת קרואטיה. מולדתם של ניקולה וויצ'יץ' המנהל המקצועי ונבן ספאחיה, שלא מאמינים בכדורסלן הישראלי וחבל שלא היו אתמול בקמניץ. בכל קבוצה אחרת באירופה היו לוקחים את שני היהלומים האלה ובונים קבוצה מסביבם לשנים הקרובות. אולי אם היו קוראים לו זוסמניץ'.

2. אבל הנבחרת המרגשת הזו, שפירקה את אירופה (יוון, ספרד, צרפת וקרואטיה הפסידו לנו ב־87 הפרש במצטבר), היתה גם של מייקל בריסקר, ששווה קפיצה גם לנבחרת הלאומית כי אין לנו שם קלעים כמוהו, אבל בעיקר של חבורת לוחמים אדירה שכרגע יש להם מקום רק בליגה השנייה כי יש שם הגבלת זרים. 

גיל בני הוא הפתעת הטורניר; מיכאל מושקוביץ' הדביק את כולם במוח והגנה תזזיתית; ומירון רוינה הוא לוחם אמיתי, שהיה אחראי אתמול על שליש מ־21 כדורים חוזרים בהתקפה. כל אחד שעלה היה שותף למדליית הזהב ההיסטורית.

3. הגביע הזה שייך אולי בראש ובראשונה למאמן אריאל בית הלחמי ועוזרו שרון אברהמי, שהוביל את החבורה הזאת בקאדטים ובנוער. בית הלחמי, שרק לפני ארבע שנים היה דחוי בברנז'ת המאמנים וישב שנה בחוץ, החזיר את הכדורסל הישראלי לשלם שהוא גדול יותר מסך חלקיו. באומץ רב גיבש שיטה שהחזירה אותנו לשנות ה־70 העליזות, שבהן ישראל מחקה יתרונות גובה בלחץ, חוכמה תעוזה ובעיקר מהירות. 

אבל לא רק. השקט שבית הלחמי היקנה לשחקנים מהספסל (אתמול העלה את אביבי, שבפעולה הראשונה החטיא משלוש. אצל מאמנים רבים כאן זה היה מתכון לחזרה לספסל. בית הלחמי מחא כפיים) היה שווה זהב. 

נ.ב. ברכות לאיגוד הכדורסל ולכל מי שהכדורסל הישראלי קרוב לליבו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו