בחדשות אמצע השבוע נטען בשמו של סוחר הסמים והשר לשעבר בממשלת רבין, גונן שגב, שהוא תכנן להיות סוכן כפול ולהציל את מדינת ישראל. לא הייתי נותן אמון מי־יודע־מה בגרסה של סוחר הסמים, בעיקר משום שאני נוטה לא לסמוך על אנשים שהשם הפרטי שלהם גונן. ויש עוד כמה סיבות. למשל, שגב נבחר לכנסת בסיעת "צומת" הימנית, אבל ערק לממשלת רבין במסגרת קניית הקולות כדי להשיג רוב להסכמי אוסלו.
בסוגריים, גונן שגב הוא תזכורת מהלכת לכך שההישג המשמעותי האחרון של מפלגת העבודה, כאשר הונהגה על ידי ענקים כמו רבין ופרס - הסכמי אוסלו - הושג בזכות סוחר סמים, זייפן דרכונים ומרגל איראני. האם אפשר לצפות ליותר מאבי גבאי?
הסוכן־הכמעט־כפול מוביל אותנו לימים המפוארים של הנאור בשליטי העידן המודרני, הדיקטטור הרומני ניקולאה צ׳אושסקו. וזה הסיפור:
רומני כפרי הגיע לבירה בוקרשט לאחר שתעה בדרך. לפתע ראה אדם לבוש מדים עומד בפינת רחוב. הכפרי פנה אליו: "סלח לי, אתה שוטר?"
"לא", ענה האיש, "אני בלש מהסקוריטטה (המשטרה החשאית). בלשים מהסקוריטטה לובשים בגדים אזרחיים רגילים".
הכפרי נראה מבולבל: "אז למה אתה לבוש מדים?" שאל.
האיש במדים ענה: "כי היום זה היום החופשי שלי".
האחר הוא אני. עיריית תל אביב הודיעה שלא תאפשר אירוע של חב"ד במרחב הציבורי. או במילים אחרות, לסובלנות התל־אביבית הידועה ברחבי תבל כלפי האחר - יש מגבלות. זה בתנאי שהאחר הוא אני. כך שלא צריך להיות מופתעים כאשר החרדים יהיו רוב בירושלים, ובשם אותה סובלנות תל־אביבית יאסרו את מצעד הגאווה.
תראו מי שמאיים. בעלי הרייטינג האפסי מערוץ 10 הודיעו שאם לא יאפשרו להם להתאחד עם רשת, הם ייסגרו. עכשיו מחפשים את הצופה שזה מפריע לו. האיום של הערוץ להתאבד, מזכיר את הפרשה הבאה המופיעה בתחילת הכרך הראשון של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב זצ"ל:
אבל תוך י"ב חודש (אדם בשנה הראשונה לאחר פטירת קרוב) ירד לפני התיבה על מנת להתפלל בתורת ש"ץ (היה החזן. על פי המנהג, מי שנמצא בתוך תקופת האבל, קודם לכל אחד אחר להיות חזן).
ניגש אחד ואמר: "אני קודם, שאני אבל תוך שלושים (בחודש הראשון של האבל)". נסתלק הראשון והלך.
ניגש שלישי ואמר לשני: "אני קודם, שאני חייב יארצייט (ביום השנה לפטירת קרוב)". נסתלק השני והלך.
ניגש רביעי ואמר לשלישי: "אני קודם, שאני אבל תוך שבעה (עדיין יושב שבעה)". נסתלק השלישי והלך.
ניגש חמישי ואמר לרביעי: "אני קודם, שאני המת עצמו".
אז הערוץ המת מאיים להתאבד.
תראו מי שמדבר. גלעד שרון, הבן־של, כתב ששריפות העפיפונים הגיעו לחווה המשפחתית. איך נגיד בעדינות, כאשר במשפחת שרון מצפים ממדינת ישראל להגיב על הצתת רכושם, נראה לי שאין רגע מתאים יותר להיזכר במשפט שאמר פעם אביו של שרון: "באיפוק יש כוח".
משפחת שרון, שפעם שלחה משטרה להוריד מאוטובוסים בירושלים ובתל אביב חובשי כיפות, בטענה שיכול להיות שהם בדרך להפגין נגד מדיניות הממשלה, והיום מייבבת שאותה מדיניות הביאה להצתת החווה המשפחתית, מזכירה את הסיפור הבא, שגם הוא מהכרך הראשון של דרויאנוב:
יהודי כפרי היה מקבץ נדבות בכרכים הגדולים. לסוף נמאס לו ונעשה חנווני בעיירה קטנה. כשבא לכרך ונכנס אצל סיטוני לקנות סחורה לחנותו הכירו הלה ואמר: "כמה נפלא היהודי של העיירה הקטנה, אתמול עני ומקבץ נדבות, והיום - חנווני וסוחר".
ענה לו הקרתני: "וכמה נפלא עוד יותר היהודי של הכרך הגדול! היום חנווני וסוחר, ומחר - עני ומקבץ נדבות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו