גביע העולם: לא רק ספורט

מאות מיליונים של חובבי כדורגל נושאים בימים אלו עיניהם אל משחקי גביע העולם שנפתחו במוסקבה. אלא שמשחקים אלו הם יותר מספורט. קודם לכל, זהו משחק פוליטי ציני ומחושב, ורק אח"כ 90 דקות הנאה צרופה על המגרש.

ההחלטה לקיים את המשחקים במוסקבה היא אמירה פוליטית. רוסיה של פוטין אינה חוסכת במאמצים למנף אותם, כדי להפגין לאזרחיה ולעולם את עוצמתה. הפעם, בניגוד לאולימפיאדת מוסקבה ב־1980, לא החרימו מדינות אירופה וארה"ב את המשחקים, למרות הפלישה הרוסית לאוקראינה וכיבוש חצי האי קרים, שהרי עם הרוסים עדיף לא לריב. 

האליפות הבאה ב־2022 עתידה להתקיים בקטאר, האחרונה שחושבים עליה כשמדברים על כדורגל. נסיכונת מדברית זו הוציאה מיליארדים על שיחוד המחליטים בפיפ"א, כדי שיקבלו את ההחלטה ההזויה לקיים את הטורניר בשטחה. קטאר הודיעה שתאפשר גם לישראלים להגיע לשטחה לצפות במשחקים. 

בינתיים, הרוח הספורטיבית שקטאר מגלה מתבטאת בעיקר בתמיכה ובעידוד, גם כספיים, למסע הלחצים הפלשתיני על נבחרת ארגנטינה שלא להגיע למשחק הידידות בישראל. תמיכה ועידוד גם למאמצי העסקן הבריון - לשעבר איש מנגנוני הביטחון הפלשתיניים - ג'יבריל רג'וב, עוד ספורטאי למופת, לדחוק את ישראל מפיפ"א, ולהטיל עליה חרם. אבל האמת, שאירוח האליפות חשוב לקטאר, בעיקר כדי להכעיס את אחותה הבכירה, סעודיה, שעימה היא נתונה בסכסוך מתמשך.

גם המאבק על אירוח גביע העולם 2026 גבה קורבנות. הפעם היתה זו מרוקו, שהפסידה בהצבעה המכרעת לצפון אמריקה. מספר מדינות ערביות, ובראשן סעודיה, נמנעו מלתמוך במרוקו, בשאלה שהפכה עניין של כבוד לאומי למרוקאים; תגובתה של רבאט לא איחרה לבוא. 

בינתיים חוגגים הסעודים את הגעתם לאליפות, לצד מצרים, תוניסיה, מרוקו ואפילו איראן - ייצוג מכובד לאזורנו. הסעודים פתחו את המשחקים בתבוסה מוחצת לרוסים (5:0), אבל בשביל יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, שטרח לטוס בחודש הרמדאן להשתתף בטקס הפתיחה של התחרויות לצד המארח, ולדימיר פוטין, מדובר בהישג המעלה את סעודיה על המפה העולמית.

לצד סעודיה, הגיעה למוסקבה נבחרתה של מצרים; הפעם בקלות יחסית, הגם שהפסידה מול אורגוואי (1:0). בפעם הקודמת כשלה מצרים בהעפלה לגביע העולם שהתקיים בדרום אפריקה ב־2010. אז היא התמודדה נגד אלג'יר, והקרב, תרתי משמע, בין השחקנים על המגרש, לווה בקרבות רחוב בין אוהדים מצרים לאלג'יראים והביא כמעט לניתוק היחסים בין המדינות. הנבחרת האלג'יראית נוצחה בקהיר, לאחר ששחקניה הותקפו והוכו בדרכם למגרש בידי אוהדים מצרים, אבל במשחק גומלין שהתקיים בח'רטום שבסודאן, ניצחו האלג'יראים ועלו לאליפות.

אבל דומה שהאתגר של הנבחרות הערביות אינו הספורט ואפילו לא הפוליטיקה, אלא הדת. משחקי ההכנה לאליפות התקיימו בחלקם במהלך הרמדאן, ועוררו ויכוח הלכתי נוקב, האם מותר לשחקנים לשבור את הצום (הכולל איסור שתייה). חכמי ההלכה מטעם במצרים וסעודיה התגייסו להנפיק פסקי הלכה המתירים להפר את הצום, למען הניצחון בקרב הספורטיבי. היו שהרחיקו לכת והתירו גם למאמנים ולעוזריהם, ואפילו לאוהדים, לשבור את מצוות הצום. מנגד, קמו חכמי הלכה רבים, בעיקר מחוץ לממסד הרשמי, והרימו קול זעקה נגד חילול הקודש. בחלק מהמקרים, למשל בנבחרת מצרים, יצאו שחקנים נגד ההיתר, והעדיפו במופגן לצום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו