70 שנה אחרי קום המדינה, אפשר להבחין בריקוד העדין שמקיימת היהדות החרדית עם הציונות והמדינה. מרבים לבכות את הקרע בין החרדים לציבור הכללי, אבל המציאות מורכבת הרבה יותר. הגישה החרדית למדינה, מהאידאולוגיה ועד ליחס המעשי, מפותלת מאוד.
מנהיג אגודת ישראל הראשון, הרב יצחק מאיר לוין - שחתם על מגילת העצמאות – כיהן כשר הסעד, אבל מנהיגי אגודת ישראל אחריו נמנעו מנשיאה בתואר שר. שנים אח"כ, דרש ביהמ"ש העליון מליצמן לבחור בין התואר שר לבין התפטרות והוא, בהוראת רבותיו, שינה את המסורת הוותיקה והצטרף לשולחן הממשלה. בעקבות עבודות הרכבת בשבת, התפטר ליצמן. אך לאחר שחזר בו, לא שב לתפקידו הקודם אלא הוביל שינוי חקיקה, שאפשר לו שוב לשמש כסגן שר במעמד שר. בישיבת פוניבז', המייצגת את הזרם המרכזי של החרדיות הליטאית, מדי יום עצמאות נתלה דגל ישראל. מסבירים שם שכך ציווה הרב יוסף שלמה כהנמן, מייסד הישיבה. הרב מפוניבז' גם נמנע מאמירת תחנון ביום העצמאות, אבל המנהג הזה לא נשמר. כמו שאמרנו, ריקוד עדין.
במעגלים הרחבים של החברה החרדית מתגבשות בשנים האחרונות קבוצות, המבקשות דיון מחודש ביחס למדינה. כשהציבור הכללי מבקש למצוא תקווה ביחסים עם החרדים, הוא מדגיש את הקבוצות הללו והשינוי המשמעותי בתוכן. לא צריך. התקווה מצויה בכל היהדות החרדית. בלי הלל חגיגי ובלי פטישים וקצף, היהדות החרדית מחוברת לכלל העם.
בעבר הייתה מחלוקת, לא זרות וניכור. כיום, גם המחלוקת לא רלוונטית. הציונות כבר אינה תופעה שיש לחשוש שתגבש זהות יהודית חסרת דתיות, אלא היא מדינה חיה וקיימת, שבתוכה חיים מיליוני יהודים. זהות הישראלי רחוקה מזו שתכננו עבורו קברניטי כור ההיתוך. ההפריה ההדדית מרובה. הדת נוכחת בשיח, בתרבות וברחוב. המגזר החרדי מצדו, הוא מהלאומיים במדינה. בלי אידאולוגיה סדורה שמעניקה משמעות דתית למדינה, החרדים אוהבים אותה אהבה פשוטה של יהודים למדינה שלהם ושל אחיהם.
ברמה המעשית, הדרך ארוכה. אי שירות החרדים בצה"ל היא הסוגיה הנפיצה שביחסיהם עם החברה, ולצדה סוגיות כבדות משקל נוספות, כמו מעמד הרבנות וההשתתפות בשוק העבודה. אולם ברמה המהותית, כל דיון על התנגשות ההשקפה החרדית עם ההשקפה הציונית, הוא לא דיון של אתמול, אלא של שלשום. זה מאחורינו.
אם יורשה להיות אופטימי, שבעים השנה הבאות צופנות לא מעט אפשרויות לתיקון היסטורי, בכל הנוגע ליחסי הקבוצות השונות במדינה. אם רק יידעו לא ללחוץ, ולהניח לכך שהחרדים לא שרים את ההמנון, ובמקביל להבין שלמרות זאת, הם שותפים אמיתיים בחברה - הדרך להסדרת הבעיות המעשיות תהיה קלה הרבה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו