לפני כמה שנים נתקלתי באחד הפסטיבלים בלהקת "אשכנזים שאומרים כפרה". השם היה ככל הנראה מוצלח מהמוזיקה, שכן מאז לא שמעתי על אודות ההרכב דבר, אך משהו בשם הלהקה לכד את רוח התקופה ואת העובדה שתרבות מזרחית הפכה להיות מגניבה גם במחוזות שבהם היתה נלעגת. עם זאת, מדי שנה לקראת תום חג הפסח, עולים בסביבתי המפוסבקת לא מעט אשר שואלים אם יש למישהו הזמנה למימונה. במיוחד בשביל אלו אני רוצה לספר על "דוקטור מימונה".
לפני הרבה שנים התגלגל לו דוקטור יהודי־אמריקני וגבוה לעירנו הקטנה, יחד עם משפחתו הענפה. הרבה בנים ובנות היו לו, וגם זקן עבות מדובלל כיאה לחסיד לובביץ', ולמרות שהגיע כחוקר אל אוניברסיטת באר שבע, לדוקטור היה גם תחום מחקר אחר. מדי שבת היה הולך עם בניו דרך השיכונים כדי להתפלל בבתי כנסת של יהודים מכל תפוצות הגולה, ובעיקר אלו אשר הגיעו מגולת המזרח. כמה שבועות לפני פסח הגיע אל בית הכנסת של אבי וירא כי טוב בעיניו הרב ומאיר פנים גם לזרים, ויאורו עיני הדוקטור עד שהחל לבוא דרך קבע להתפלל בבית הכנסת עם הנוסח המרוקאי המובהק.
דמותו הגמלונית של הדוקטור היתה לצחוק בקרב המתפללים. בכל פעם שעמד שקוע בתפילתו, התנועע כשחקן כדורסל מגודל המנסה לרקוד בלט. בדרכו המקבלת כל אדם, נהג אבי גם בדוקטור, ולאחר כמה שבתות הזמין אותו ואת משפחתו אלינו לארוחת השבת, שבמהלכה התגלה הדוקטור כמדען רציני. לאורך כל הארוחה שאל שאלות רבות על מנהגי השולחן ומיני המאכלים. בשפה חצויה, בין עברית לאנגלית, מתובלת בציטוטים של הרבי מלובביץ' וג'ון לנון, היה ברור שהדוקטור הוא מאותם נערי פרחים אשר גדלו על הביטלס ושאר פרחחי שנות ה־60, חיפשו אחר האור דרך עשן העשב בוודסטוק, ומשנואשו, עשו את דרכם אל חצרות מקובלים קצת שונים מג'ימי הנדריקס.
"אם כך, כבוד הרב", חקר הדוקטור - "מהי המדבוכה?" ו"אם כך - מהי הסכינה?", ובסקרנות טהורה ביקש ללמוד את כל מנהגי משפחתנו. ובעודו שואל, היה מפנה הדוקטור את מבטו הזך אל אשתו, אשר החיוך לא מש מפניה, כמו היתה הגברת אורחת בחייה, שכן מעולם לא אמרה מילה לילדיה הרבים אשר השתובבו להם סביב השולחן, בעוד אביהם עסוק בשאלותיו הבלתי נגמרות.
ובכן, כבוד הרב, מה נהוג לעשות במשפחתכם בפסח המתקרב עלינו לטובה? שאל הדוקטור, ואבי סיפר על הסדר ועל סדר החג, עד שהגיע אל חג המימונה. "ובכן, כבוד הרב - מהי מימונה?" תהה הדוקטור, ואבי סיפר על המנהגים והשמחה וכמה נחמד החג שבו אנשים הולכים אחד אל השני, מברכים זה את זה, ממתיקים סודות, וזאת שמתיקות רבה שורה על המשפחה ומתרחבים הלבבות. "ובכן, בכזה הייתי רוצה להיות!" ספק אמר ספק הפציר הדוקטור. "אין בעיה", השיב אבי, הרי מימונה היא, ואין צורך בהזמנה, כולם מוזמנים לבוא ולבקר! חתם מבלי לשים לב למבטה המוזר של אמי.
שאלותיו הבלתי נגמרות של הדוקטור. שולחן בחגיגות המימונה // צילום: דויד פרץ
מייד עם צאת חג הפסח, עת היו הוריי עסוקים בהכנות נמרצות להקמת שולחן המימונה המסורתי על כל מתיקות תקרובותיו, הגיעו הדוקטור, אשת חיוכיו ושבט מופרעיו והתיישבו בסלון ביתנו כמו היו נטועים שם מימי קדם. אמי בירכה אותם לשלום ושבה לעיסוקיה. משפחת הדוקטור התבוננה במארחים המתרוצצים בסקרנות, כאילו נכחו במוזיאון. לרגע לא שאלו את עצמם מדוע הם האורחים היחידים או הציעו לסייע. כל אנשי הדוקטור פשוט התבוננו, חייכו וחיכו.
לבסוף החלו להופיע בני המשפחה ואנשי קהילתו של אבי, אשר באו לקיים את מצוות החג כהלכתה. לשבת לכמה רגעים, להתעדכן בקורות המשפחה מאז המימונה דאשתקד, לאכול דבר מה, לברך ולהתברך "תרבחו ותסעדו", ולהמשיך הלאה, אך הדוקטור ובני משפחתו הישובים לימינו של אבי, לא משו ממקומם. אורחים באו והלכו, וכולם הביטו בדוקטור במבט חצי משועשע ובאמי במבט חצי מרחם. כשהחלו האורחים להתרבות, ניסתה אמי לרמוז לאשת הדוקטור כי הגיע זמנם לפנות מקומם לעוד אורחים, אך אשת הדוקטור דבקה בחיוכה הבלתי נהיר, ילדיו המשיכו לזלול, בעוד הדוקטור מביט באורחים במבט מואר וממשיך בשאלותיו הבלתי פוסקות. ככל שנקף הזמן, כילתה אמי את סבלנותה. חברותיה באו והלכו, מצחקקות על הדוקטור, אך כשבנות הדודה של אמי באו והסתכלו על הדוקטור ומשפחתו הנטועים לצד השולחן, שאלו בצרפוקאית חסרת כל חוש לפוליטיקלי ולקורקט - "מה יש למהבול הזה? תקוע כמו מצה אחרי הפסח!"
כנהוג בכל מימונה, בשלב מסוים עוזבים חלק מבני הבית לקיים את מצוות החג והולכים לבקר במימונות של אחרים. מאחר שהעדה המרוקאית בקיאה מימים ימימה בסידורים הפנימיים של מי הולך למי ומתי בדיוק, יש סדר אירוח קוסמי שבו כל אחד יודע מתי להיות בביתו ומתי לצאת ממנו. אך לצורך אלו שאינם מבני העדה ולא מודעים לסדר הקוסמי, משאירה כל משפחה כמה נציגים מאחור כדי לקבל את האורחים שלא עודכנו על שעות הקבלה העדתיות.
לכשהתייאשה אמי מלרמוז לדוקטור ולמשפחתו, עמדה במרכז החדר והכריזה בקול גדול שהגיע הזמן ללכת ולבקר במימונות אחרות. אבי ניצל את ההזדמנות וקם מבין מטר שאלותיו של הדוקטור, בעודו מתנצל. רק כשעמד אבי לצד הדלת מוכן לצאת, קם הדוקטור בנחרצות לא אופיינית, ולרגע יכולת לשמוע את אנחת הרווחה של אמי, שייחלה לרגע שבו הדוקטור מקים את כל משפחתו והולך. "כבוד הרב", אמר הדוקטור - לרגע פסק הלהג של הנשים והגברים הנוכחים, וכולם חיכו למוצא פיו של הדוקטור. "כן", אמר אבי בחשש... "שיהיה, לך ולכל בני ביתך, חג מימונה שמח... תרבהו ותסהדו...", הכריז הדוקטור בגאווה - ושב להתיישב במקומו מחויך ומאושר לצד משפחתו. לרגע אחד הביט אבי ההמום בדוקטור ובמשנהו נמשך החוצה מן הבית בידי אמי הזועפת, משאירים אותי ואת אחותי הקטנה לנסות ולענות על שאלותיו הבלתי פוסקות של הדוקטור שתמיד התחילו במילה - ובכן...
מאז חלפו עשורים, הוריי החליפו דירה ועדיין בכל שנה כשמתקרב מועד צאתו של הפסח וקרב ערב המימונה, עולה לו החשש, שמא השנה סוף כל סוף נגמרו התקרובות בדירתם הישנה של הוריי, ובדרך פלא יגיח הדוקטור בראש תהלוכה של בני משפחתו, ילדיו ונכדיו, יעמוד בפתח הבית וישאל: "ובכן, כבוד הרב, מהי מימונה?" תרבחו ותסעדו. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו