המשמעות האמיתית של "הקשר הרוסי"

היום, במרחק שנות אור מעידן הטכנולוגיה המיושנת של שנות ה־70, מתקבל הרושם - ובאופן פרדוקסלי ממש - שדווקא רוסיה, המשתרכת הרחק מאחורי הרכבת הדוהרת של חדשנות דיגיטלית מבית היוצר האמריקני, הצליחה לעשות שימוש זדוני ומניפולטיבי, מתוחכם ואפקטיבי בקרונותיה של רכבת זו, כדי לשבש את מערכת הבחירות האחרונה לנשיאות. 

מבחינה זו, אפשר לראות ביחידת "המבצעים המיוחדים" שהקימו אנשי ניקסון כדי להשחיר דמותם של יריבים פוליטיים, לא יותר מאשר קדימון בלבד למסכת המסועפת שרקמו "כל אנשי פוטין". הללו שכללו והעצימו את דפוסי הפעולה החתרניים בפרשת ווטרגייט, והתאימו אותם לסביבה הטכנולוגית הנוכחית. זאת, תוך עשיית שימוש ציני ברשתות החברתיות ובפלטפורמות הדיגיטליות, שלא הם הקימו, כדי לזהם את השיח החברתי והפוליטי הלגיטימי שהתנהל בהן בגלים עכורים של מידע מגמתי וכוזב ורעשי רקע מתמידים. כך חלחל הקרמלין אל תוככי הסביבה הפנימית האמריקנית, וניצל עד תום את ארגז הכלים שהעניקו לו סוכניה של החברה הפתוחה, ובראשם פייסבוק וגוגל, כדי לשבש את עצם מהותו ותמציתו של עקרון ההשתתפות הפוליטית בדמוקרטיה האמריקנית. 

רק בימים האחרונים, עם הגשתם של כתבי אישום על ידי החוקר המיוחד רוברט מולר, נגד חלק מהמעורבים הרוסיים (יחידים וחברות) במיזם שחור זה, מתברר פעם נוספת כי אף שהמלחמה הקרה נמוגה זה מכבר, לכאורה, אל תהום הנשייה, נותר הדוב הרוסי - גם לאחר קריסתה של האימפריה שהקים עם תום מלחמת העולם השנייה - יריב קשוח ומקיאווליסטי. יריב הנחוש, כדבריו של הנשיא הארי טרומן, לנצל כל נקודת תורפה בשריון המגן של העולם החופשי. 

על רקע כל מה שנחשף בסוף השבוע האחרון, מקבלת גם פרשת "פוטין־גייט" את משמעותה האמיתית. במהלך שנת 2016 הפצחנים ואנשי הסייבר של הקרמלין לא היו זקוקים כלל ועיקר להבטחותיו של המועמד טראמפ לפעול למען רוסיה כחלק מעסקת חבילה אפלה כלשהי. במילים אחרות, הם הזינו את הרשתות החברתיות, שאליהן התחברו, במסרים שהיו אמורים לזרוע ניכור, תסכול ומצבורי עוינות בקרב "העם הבוחר" בכל הקשור למידת יכולתו להשפיע על התהליך הפוליטי בחברה האמריקנית.

היה זה, אפוא, מסר אנטי־ממסדי מובהק, שנועד לסייע לכל מי שנתפס במוסקבה כגורם המסוגל לחולל שינוי וזעזוע חברתי ופוליטי, וכך להגביר את הקיטוב החברתי ולאיים על סדרי עולם ושלטון מושרשים. בתוך הקשר רחב זה סומנו מלכתחילה גם לארי סנדרס הסוציאליסטי משמאל, וגם דונלד טראמפ הכופר במוסכמות מימין - כמועמדים מועדפים שפוטנציאל רב גלום בכל אחד מהם כדי לנתב את האומה האמריקנית לעידן רווי מתח ושסע חברתי, כלכלי ואידיאולוגי. 

כך סומנה גם הילארי קלינטון, עוד בתקופת הפריימריז, כאיום ישיר ומיידי על רוסיה. זאת לא רק בשל עמדותיה התקיפות כלפי משטר פוטין בעת שכיהנה כמזכירת המדינה הראשונה בממשל אובאמה, אלא בשל היותה סמל יציבות והמשכיות מבית. סנדרס, קלינטון וטראמפ היו, אם כן, כלים ואמצעים בלבד על לוח השחמט הרוסי כאשר שולבו בשדה המשחק האמריקני כדי להנדס את תוצאותיו. הקרב על הבית הלבן לא היה תלוי, אם כן, בתמורה עתידית כלשהי מצד המועמד שבניצחונו חפץ השחמטאי הרוסי. העובדה שהמשחק התנהל בהתאם לכללים אחרים, שלא תאמו את הרוח וההוויה האמריקניות, היא, כמובן, עניין שונה לחלוטין. 

פרופ' אברהם בן־צבי מלמד יחסים בינלאומיים באונ' חיפה