אהרן ברק ומורשת המחטפים

השנה יצוינו 40 שנה למינוי אהרן ברק לשופט בית המשפט העליון. מינויו ב־1978 נתן למשפטן הצעיר כהונה ארוכה מאוד של 28 שנים (מהן 11 כנשיא), שאפשרה לו לבצע שינוי תכליתי באופי ובתפקיד מערכת המשפט בישראל. אף שהשלכות כהונת ברק שנויות במחלוקת, על השפעתו אין מחלוקת, וזו הזדמנות לבחון את מורשתו. 

מעבר להשקפות משפטיות ופסקי דין, גדולתו האמיתית של ברק היתה בביצוע מחטפים משפטיים. הוא השתמש בכבוד שרוחשים הישראלים למערכת המשפט כדי להכשיר את המחטפים הללו על ידי ניווט המערכת בכיוון המנוגד לדעות הציבור ולכוונת המחוקק.

מחטף ראשון ראוי לציון הגיע לפני מינוי של ברק לעליון, עת כיהן כיועמ"ש לממשלתו הראשונה של רבין. לאחר שניצח הליכוד בבחירות במאי 1977, חלפו כמה שבועות עד להשבעת הכנסת והממשלה החדשה בראשות בגין. בתקופה זו התכנסה ממשלת המעבר, ובברכת היועמ"ש העבירה בין השאר החלטה מספר 666, שהקימה לראשונה ועדה לתכנון ולתקצוב של ההשכלה הגבוהה. כיום מנועות ממשלות מעבר מביצוע מהלכים משמעותיים; לא כך בימי ברק.

מחטף גדול שני הוא "ההפיכה החוקתית" של 1992 (שברק מעדיף לכנות "מהפכה" אולי ברוח המהפכה הצרפתית), שבה חוקקה הכנסת ה־12 לקראת סיום כהונתה את "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" בישיבה מנומנמת, שבה הצביעו רק 53 ח"כים (32 בעד 21 נגד). ברור לגמרי שרוב המחוקקים לא חשבו שביצעו מהפכה במשטר הישראלי. לאהרן ברק, שניווט מאחורי הקלעים את ניסוח החוק, זה הספיק להכין את המהלך הבא.

לביצוע המחטף השלישי המתין ברק שלוש שנים נוספות, עד למינויו באוגוסט 1995 לנשיא העליון. ממעמד זה יכול היה שלושה חודשים לאחר מכן להשחיל לפסק דין "המזרחי" את קביעתו - שככל הנראה היתה מוכנה כבר שנים במגירה - ולפיה חוקי היסוד של 1992 מאפשרים לביהמ"ש העליון לבטל חוקים של הכנסת – אף שלא הוסמך לכך מעולם במפורש.

המחטף הרביעי נתגלה רק במקרה ב־2006, עם סיום כהונתו, כשנחשף דוא"ל ששלח לידיד מאוניברסיטת ייל, גידו קלברזי. בדוא"ל הסביר ברק שאף שהיה בעמדת מיעוט בפסק הדין שאישר לממשלה להגביל איחוד משפחות פלשתינים המעוניינים להתאזרח בישראל, מבחינה מהותית עמדתו ניצחה: "מאחר שאין במגילת זכויות האדם שלנו סעיפים מיוחדים העוסקים בשוויון ובזכות לחיי משפחה, החלטתי שזכויות אלה הן חלק מהזכות לכבוד האדם". כיצד ידע שעמדתו ניצחה? מפני שידע שהרכב ביהמ"ש יהיה כזה ששופטים האוחזים בדעתו יהוו רוב, לאחר שהשופט חשין שהתנגד לדעתו עמד לפרוש, ומועמדת כרות גביזון נפסלה על ידי יו"ר הוועדה למינוי שופטים בנימוק ש"יש לה אג'נדה". ומי היה היו"ר? אהרן ברק, מר אג'נדה.

שתי מסקנות מתבקשות. רצוי שנתנער ממורשת המחטפים, המסכנת את הלגיטימיות של המשטר הדמוקרטי בכלל ושל המערכת המשפטית בפרט, ונאמץ עמדה הדוגלת בעליונות המחוקק ובכוונתו. אך כל עוד "מורשת ברק" שולטת, מן הראוי שגם מתנגדיה יעשו ככל האפשר שימוש בהעברת חוקים או מינויים - גם במחטפים. ומי שיטען כי בכך מערערים את יציבות המערכת, ייענה באמירתו של השופט העליון משה זמורה: "אמת ויציב - אמת עדיף".

ד"ר אופיר העברי הוא המשנה לנשיא מכון הרצל בירושלים

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו