בדאבוס הרחוקה והאופטימית, שאחרי מפגש טראמפ-נתניהו, חמקה לה מהרדאר התקשורתי אמירה אחת של הנשיא האמריקאי: "ישראל", הבהיר טראמפ, "תצטרך לשלם בעתיד" על הכרזת ירושלים. הנשיא אמנם דיבר בלשון עתיד, אבל המציאות היא שישראל משלמת על "הכרזת ירושלים" כבר בהווה, ומי יודע אם המחיר לא נקבע מראש.
גם בעידן טראמפ כופה הממשל על ישראל הקפאה והאטה של בניה הן בירושלים והן בירושלים רבתי. גם בעידן טראמפ מבהיר סגנו פנס, הידיד הגדול מהבית הלבן כי "גבולות הריבונות בירושלים יקבעו במו"מ בין הצדדים".
ההתנהלות הזאת של ארה"ב מצערת, אבל מצערת יותר הנכונות הישראלית להשלים עמה, שהרי גבולות הריבונות בירושלים, עוצבו בעבר, ויעוצבו גם בעתיד על ידי מפת ההתיישבות, יותר מאשר על ידי כל משתנה אחר.
הקפאות הבנייה מכרסמות בירושלים השלמה ומכולן, זו שמונעת כבר כמה שנים הקמת שכונה יהודית בגבעת המטוס היא המביישת ביותר. מאות מטרים בלבד מדרום לקטמונים ואזור התעשייה תלפיות, מדרום מערב למרכז מורשת בגין כמעט על "הקו הירוק" שפעם חצה את ירושלים (אך מעבר לו), נכנעת ישראל - כן, אין מילה אחרת - ללחץ בינלאומי. העובדה שגרמניה והקנצלרית אנג'לה מרקר מעורבים אף הם בלחץ הזה, רק מעמיקה תחושת החמיצות.
מדובר באחת הנקודות האסטרטגיות במאבק על שלמות ירושלים. הפלסטינים שחותרים כל העת לחלוקת העיר מפנטזים על רצף משלהם מבית לחם, דרך שרפאת, ובית צפפא, שיתקע טריז בין השכונות היהודיות גילה ממערב ורמת רחל והר חומה ממזרח. מהסיבה הזאת בדיוק ישראל מבקשת לסגור במהירות את ה"חור" הזה; ליצור רצף משלה בין גילה להר חומה ולמנוע מהפלסטינים לבנות "מאחז" משלהם בואכה שכונת תלפיות הוותיקה.
אסור לטעות: לא צריך למנוע מתושבי מזרח ירושלים בנייה בשכונותיהם, ולעיתים אף בסמוך להן. הם הרי אינם יכולים לגור באוויר, אבל צריך גם להכיר בעובדה ששם המשחק במאבק השטח על ירושלים הוא תחרות על הרצף הטריטוריאלי. הרצף הזה הוא שיעצב בעתיד את מפת ירושלים. ככל שישראל תבנה שם יותר, יקטן הסיכוי שהעיר תחולק שנית.
פסגת זאב, שכיום חיים בה כ-40 אלף תושבים, הוקמה כדי למנוע מהפלסטינים להפריד בין נווה יעקב לגבעה הצרפתית שמדרום לה. שכונת הר חומה נועדה ליצור רצף אורבאני יהודי בין ארמון הנציב לבין גילה, ולמנוע גלישה של בית לחם ובית סאחור אל תוך ירושלים. ישראל חותרת לקשור את רמות שבצפון מערב ירושלים לגבעת זאב שמצפון מערב לה. הפלשתינים לעומת זאת, מתכננים באזור זה גוש משלהם: גוש קטנה-בידו-בית סוריק.
במקרה של גבעת המטוס, שבה מתגוררים עולים חדשים ומחוסרי דיור בקרוואנים כבר מאז 1991, יימצאו רק מעטים בשמאל או במרכז המפה שיתנגדו לבנייה. יאיר לפיד ואבי גבאי לבטח תומכים בכך. גם נתניהו רוצה, אבל אינו בונה. ב-1998 אולץ רה"מ נתניהו ע"י שדולת חברי כנסת מימין, שכונתה אז "כח 17" לבנות את הר חומה. גם כיום דרושה קואליציה שכזאת. הבנייה בגבעת המטוס דחופה. ההקפאה שם – מביכה. אם הימין היה עכשיו באופוזיציה, וממשלה בראשות יאיר לפיד או אבי גבאי הייתה מקפיאה בנייה בגבעת המטוס, נתניהו וחבריו היו ממררים את חייהם בלי חשבון וללא רחמים. כשמרקל וטראמפ לוחצים על נתניהו לחדול מבנייה באזור כה מרכזי בירושלים, לא יתכן שמימין לנתניהו שוררים שקט, אלם ודממה.
מאז נבנו הר חומה ורמת שלמה, נמנעת ישראל מבניית שכונות חדשות מעבר ל"קו הירוק" בירושלים. אחרי כמעט שני עשורים, הגיע הזמן לשבור את פרדיגמת ההקפאה בבירה, ולשפר את מצבנו במאבק על גבולות העיר. פני השטח הם שיעצבו בסופו של דבר גם את עתידה המדיני של ירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו