פשוט פרו־ישראלי - אפרים קישון

בדיוק היום לפני 13 שנים, ב־29 בינואר 2005, עצם אבי, אפרים קישון ז"ל, את עיניו לנצח. הוא התיישב לרגע ואמר את מילותיו האחרונות: ״רק התיישבתי לרגע לנוח״. 

המילים האלה סמליות: הוא שרד את השואה בהונגריה ועלה ב־1949 לישראל כפליט בן 25, שלא ידע מילה בעברית.

בנמל חיפה שינה הפקיד את שמו מפרנץ קישהונט (הונט הקטן) לאפרים קישון - מה שגרם לאבי להבין שהוא והמדינה החדשה והמוזרה הזאת הולכים לכתוב הרבה הומורֶסקות יחד. הוא עבר למעברה ומשם לקיבוץ, וקלט בבהירות מה שקורה סביבו. 

הוא הסתער על השפה העברית בייאוש ובעוצמה והצליח ללמוד אותה במהירות המהווה שיא עולמי - בתוך שנתיים כתב הומורסקות בעברית בהצלחה.

אחרי שלוש שנים וחצי כבר עלה בהבימה המחזה שלו "שמו הולך לפניו", סאטירה על הממסד המפא"יניקי שזכתה להצלחה חסרת תקדים. מאז לא הפסיק לרגע ליצור בתחומי העיתונות, הספרות, הקולנוע והמחזאות.

ספרו "ספר משפחתי" הפך להיות לספר העברי הנפוץ ביותר בעולם אחרי התנ"ך, לי היתה תמיד תחושה שהוא זומם להוריד את התנ"ך למקום השני...

על מדינת ישראל אמר: "היא הפלא הגדול של המאה ה־20". גורלה של המדינה היה חשוב לו מכל. הוא הכיר לה תודה עמוקה על שהפכה אותו מפליט שואה חסר כל לישראלי מצליח בעולם. 

בארץ לא חשש למתוח ביקורת על כל הפרות הקדושות: מפלגת השלטון מפא"י, הפקידות הביורוקרטית, מערכת המשפט, הקיבוצים, קק"ל וכו', אבל בחו"ל היה חומת הגנה על מדינת ישראל, ולא היסס לחשוף את המניעים האנטישמיים של מבקריה.

בשנתו האחרונה אמר לי, "מצב האנטישמיות היום בעולם גרוע יותר מאשר בשיא פריחת הנאציזם!" "הכיצד?" שאלתי, והוא השיב: "כי אז זה היה עניין אירופי בלבד; היום האסלאם הפיץ את האנטישמיות בכל העולם".

סרטו הראשון, "סאלח שבתי", שנעשה מבלי שלמד אפילו יום אחד קולנוע, היה לסרט הישראלי המצליח בכל הזמנים. דמותו של סאלח, העולה החדש המזרחי, הפכה לדמות גיבור לאומי המשמיע ביקורת על הממסד האטום ועל הזלזול בתרבות המזרחית.

כשהטיחו בפניו שהוא בעל עמדות פוליטיות ימניות, אמר: "אני לא ימני; אני פשוט פרו־ישראלי". בכך הוכיח גישה בריאה ונורמלית ביחס למדינת ישראל.

בחייו החברתיים לא נחשב לאדם מבודח ועליז, אלא ההפך. רק בחיק המשפחה הוא חש עצמו בנוח לעשות מעשי משובה ושחוק.

הוא חש שתפקידו לחשוף את הצביעות והשקרים של החברה האנושית, וכך עשה ביצירותיו הסאטיריות, אבל גם לעיתים בחוג החברים שלו.

הנה סיפור קטן: אבי קיבל פעם ממרח כבד משובח מצרפת בצנצנת קרמיקה יוקרתית. אחרי שסיימו לאכול אותו, רצתה אשתו לזרוק את הצנצנת לפח, אבל לאבי היתה תוכנית אחרת - הוא קנה ממרח כבד זול ופשוט במכולת, הכניס אותו לצנצנת ועטף אותה כמו חדשה.

כשהגיעו אורחים, הגיש את המעדן הצרפתי המשובח. כל האורחים התעלפו מעונג ורק שאלו: "מתי כבר אפשר יהיה להשיג בארץ ממרח משובח שכזה?" ואבי ענה: "בקלות - במכולת של צ'צ'יק בשכונה...".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו