כולם אותו דבר. המפגינים החרדים מהפלג הירושלמי, שמתנגדים לגיוס, צועקים לעבר השוטרים "נאצים". "אנשי הרוח" והצלצולים, שמתנגדים לגירוש הסודאנים מדרום תל אביב, אומרים שמי שמגרשים אותם הם "נאצים". יהונתן גפן אומר שעהד תמימי היא כמו אנה פרנק. דודו אלהרר מייחל לעמוס עוז להתפוגג כעשן בארובות טרבלינקה, וסגן הרמטכ"ל מזהה תהליכים משנות ה־30 - אז למה אומרים שהחברה שלנו מפולגת? הנה, כולם חושבים שכולם נאצים.
בור בהשכלה. בשירו, יהונתן גפן השווה את עהד תמימי, בין השאר, לז'אן ד'ארק: "תהיי באותה שורה עם ז'אן ד'ארק", כתב. ובכן, אילו גפן לא היה מרוכז בהשגת תשומת לב, הוא היה יודע שז'אן ד'ארק הוצאה להורג בידי בני עמה. היא נשרפה חיה ב־30 במאי 1431 ברואן, והבעירה היתה איטית כדי להאריך את סבלה. היסטוריה למתחילים.
פגישת היכרות. לפני כשנה ח"כ איתן כבל אמר בראיון שבעת שהגיש את "חוק 'ישראל היום'", הוא כלל לא הכיר את נוני מוזס. השבוע התברר שבאותו זמן הוא שוחח 60 פעם עם מוזס. אין לי מושג איך זה היה במשפחת כבל, אבל כשאני הייתי ילד, אמא שלי הזהירה אותי לא לדבר עם אנשים שאני לא מכיר.
60 השיחות שקיים ח"כ כבל עם אדם שהוא כלל אינו מכיר, מזכירות סיפור יהודי ישן, המופיע בספר רב הערך "מעשים שהיו בעירנו". וזה הסיפור:
כפרי אחד הלך לשוק בעיר הגדולה רדאוץ, ושם גילה שאין בידו ממון לקנות כל מה שרצה. הלך לביתו של גביר ידוע וביקש ממנו שילווה לו מאה קרונות.
אמר הגביר: "איך אלווה לך, והרי איני מכירך".
אמר הכפרי: "כמה משונים הבריות, כאן לא מלווים לי כי אין מכירים אותי, ובעיירתי לא מלווים לי דווקא משום שמכירים אותי".
שהחיינו. בזמן שסגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, עמד על דוכן הכנסת ובירך בעברית "שהחיינו", ניסיתי להיזכר כמה פעמים שמעתי מצד שמאל את המילים "אתם עוד תתגעגעו לאובאמה".
בגלל ביקורו זה של פנס בכנסת, הוצאו מהמליאה הח"כים מהרשימה המשותפת. ובכן, כיוון שזו היתה התוצאה בכנסת מנוכחותו שם, למה שלא נארח את פנס בכנסת בכל יום? אולי זה יעזור ואנחנו עוד נתגעגע לחנין זועבי.
ישראבלוף. באחת ממערכות הבחירות האחרונות, הקמפיין של ש"ס התרכז בטענה שהעולים ממדינות חבר העמים אינם יהודים. בנושא הזה עסקו רוב תשדירי הבחירות של ש"ס. אז עכשיו דורשים במפלגה של אריה דרעי שאותם לא־יהודים ישמרו שבת.
במילים אחרות, הכל בלוף. מה שמוביל אותנו לכרך השלישי של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, שם מובא המעשה הבא המלמד אותנו שוב שכל העולם הוא בלוף אחד גדול. וזה הסיפור:
קרקס בא לעיר ופרסם מודעה בכל השווקים והרחובות: "מחזה נורא, עין לא ראתה! אדם לבוש עור של נמר ייכנס לכלוב הארי ויתגרה בו". אותו גיבור שעמד להתגרות במלך היער, יהודי עני היה - חייו מכר לבעל הקרקס בשכר פרנסה לאשתו וילדיו.
הגיעה השעה והאומלל לבש עור של נמר, פתח כלובו של הארי ונכנס לתוכו ברעד. כיוון שהרגיש בו הארי, מייד נזדקף לכל קומתו וזינק אליו. נרתע האומלל לאחוריו וזעק בכל כוחו: "שמע ישראל!" באותו רגע רעד הארי בכל גופו והמשיך מייד: "ה' אחד!"
דיבורים באוויר. כמה מטייסי אל על הודיעו שאינם מסכימים להטיס את המסתננים/מהגרי העבודה לרואנדה. מה נגיד לכם, אני לא יודע מה אפשר לעשות מול איום כזה, בעיקר אחרי שאל על כבר הבהירה בהודעה רשמית שהחברה בכלל אינה קשורה לסיפור, והטסת המסתננים/מהגרי העבודה צפויה להתבצע על ידי החברות הזרות: טורקיש איירליינס ורויאל ג'ורדניאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו