1. זה היה משחק תחתית מובהק עם כל הקלישאות שנלוות אליו. הפועל רעננה היתה מסתפקת בנקודה, אבל הגיעה לאשקלון ורצה יותר, רצתה יותר, הגיעה ראשונה לכל כדור והגיעה להרבה יותר מצבי הבקעה.
ברעננה, בשקט גמור, מתגלה עלי קמארה, בלם בן 19 שאין לי ספק שיתמודד על תואר כדורגלן העונה. הוא הבקיע שער ניצחון והגיע לעוד שני מצבים שרק בנס לא נגמרו בשלושער שלו.
רעננה שברה את ההיסטוריה של עצמה, אחרי שמעולם לא ניצחה את אשקלון במסגרת ליגת העל. הרעננים רצו ניצחון? אפילו שער הם לא הצליחו לכבוש לאורך כל המפגשים מול הדרומיים, אך הפעם הספקו בשער אחד בלבד וזה הספיק לניצחון. בזכות הניצחון מנחם קורצקי הוריד לקבוצה שלו חתיכת קוף מהגב והצליח סוף סוף לייצב את הספינה, האם זה יספיק להישארות? עוד מוקדם לדעת, אבל גם כשהיו לקורצקי שחקנים בסגל כמו בן והבה, למשל, היא הצליחה לשמור על שער נקי ולנצח.
2. רעננה גררה את אשקלון לתחתית בחזרה לסרט שהיא מכירה כל כך טוב ושוב תילחם על החיים שלה עד סוף העונה. היתרון של אשקלון הוא הניסיון שהיא מחזיקה במעמדי התחתית אלו.
דווקא במשחק בית אשקלון הפסידה שלוש נקודות יקרות אבל זה לא הפתיע. לא זיהיתי שם שחקן אחד שבאמת הגיע למשחק ועל זה משלמים ביוקר.
שמעתי לא מעט שריקות בוז מצד אוהדי אשקלון שעלו להתקפה מול המאמן, יובל נעים והשחקנים. אי אפשר להאשים אותם על הטענות לחוסר ההתלהבות והנשמה.
3. השיפוט הגרוע שראינו בסוף השבוע נעצר מעט בזכות השופט גיא ברגר, שלא הורגש וזו מחמאה גדולה לשופט. הוא לא היה אחראי לתוצאת המשחק, לא ניסה לגנוב את ההצגה והעביר משחק כמו שהיינו רוצים לראות תמיד – בשקט, בביטחון ועם החלטות נכונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
