הדעה העיקרית שהושמעה בתקשורת על חוק ההמלצות היא שמדובר בחוק מושחת. האומנם?
שחיתות שלטונית היא ניצול לרעה של משרה ציבורית על מנת לגרוף טובות הנאה, או למען קידום אינטרסים זרים. מטרת חוק ההמלצות היא לשמור על טוהר המידות של פקיד המשטרה. הרי הוא משרת ציבור, לא לוחם צדק חברתי. הוא דומה לטכנאי מומחה המגיש לרופא ניתוח ממצאי הסקירה על מצב החולה - לעולם לא יתיימר לחרוג מסמכותו ולהחליף את הרופא. תפקיד השוטר מתחיל ונגמר אפוא בחקירה, בסיכומה ובהגשתה לפרקליט המדינה. אין זה מסמכותו, אין ביכולתו ולא באחריותו לקבוע דבר על אשמת הנחקר.
כעת, היכנסו רגע לנעליו של איש תקשורת חסר מצפון, שהצליח לשריין לעצמו מקור בכיר במשטרה כמדליף. איש תקשורת ממולח יודע כיצד לבנות או להרוס את שמו הטוב של אויב או יריב - פוליטי או עסקי. הדרך הטובה ביותר לקדם מועמד או אג'נדה היא חיסול שמו הטוב של היריב. בני אדם נוטים לגלות עניין בדברים רעים ומפחידים, ומשתעממים מדברים טובים. לאחר שחסרי המצפון בתקשורת מעצבים מחדש את תדמית יריבם, אדם זה - שהוא חף מפשע - לרוב ייתפס בעיני הציבור כמושחת עד היסוד.
"המלצות המשטרה" הן לא יותר מתעמולה, פייק ניוז וספין, כפי שמלמד עו"ד וסנ"צ בדימוס בועז גוטמן, בכיר לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה. גוטמן סיפר מהיכרות אישית על כמה מקרים של תפירת תיקים נגד בכירים בימין, כגון יעקב נאמן, רפאל (רפול) איתן, מאיר שטרית ואביגדור קהלני. כנגד כולם הודלפו לתקשורת המלצות משטרה להעמידם לדין. כולם זוכו בבית המשפט מכל אשמה, או שתיקם נשכח לאחר פרסום ההשמצה. אך תוכנית המדליפים הוכתרה בהצלחה, שכן הם גם חסמו את כניסת הימנים לתפקידם, וגם רמסו את שמם הטוב, תוך דריסת זכותם הצודקת לחזקת החפות ולהליך הוגן.
אחת ממטרות ההדלפה היא יצירת לחץ ציבורי ותקשורתי על פרקליטי המדינה להגיש כתב אישום. פקיד המשטרה השקיע חודשים ושנים בתיק, ולא רוצה שיתמוסס לכדי כלום. הלל פרטוק, ששירת בעבר כדובר המשטרה, ובועז גוטמן מסבירים שמכיוון שיש רק חופן משרות בכירות במשטרה, קיימת תחרות קשה בין השאפתנים. התחרות ממריצה אותם לתחזק חברות אמיצה עם עיתונאים. וכך, לאחר שפקיד המשטרה מדליף לחברו בתקשורת תיק תפור כנגד יריבו לתפקיד וזוכה בתמורה במשרה הבכירה הנחשקת, העיתונאי דורש ומקבל בתמורה שלל הדלפות של מידע חסוי ורגיש היישר מחדרי החקירות, כשכל הדלפה שווה מיליוני שקלים בסקופים, באחוזי צפייה, בקידום האג'נדה ובחגיגות הכפשה.
לפעמים הסימביוזה מורעלת ומגיעה לכדי סחיטה באיומים של פקיד המשטרה על ידי איש תקשורת צמא סקופים וחסר מעצורים. הרי דינו של מדליף מחדרי החקירות הוא עד שלוש שנים בכלא, אבל איש התקשורת מוגן בשם החיסיון העיתונאי וזכות הציבור לדעת.
גם הסטת הלחץ הציבורי ממחדלים משטרתיים הנופלים תחת אחריותו של הפקיד הבכיר היא סיבה לחורר את ההליך ההוגן ולפתוח את ברז ההדלפות עד הסוף. סיפורי שחיתות עסיסיים שווים מיליונים, ראו מקרי עלילות בנימין נתניהו וארבעים המושחתים כביכול. קצין המשטרה בדימוס עו"ד פיני פישלר טוען שגם השמדת הקריירה של שוטרים ישרים ואמיצים המעזים לצאת חוצץ כנגד תופעת ההדלפות שהורסת את שמה הטוב של משטרת ישראל, היא סיבה נוספת להדלפה.
החברה זקוקה לשומרי סף ישרים במשטרה ולכלבי שמירה נאמנים בתקשורת. לכן, יש לגנות בכל פה את ההדלפות ולחזק בכל דרך את האמיצים והישרים שפועלים למיגורה, ולהיזהר ממוסד ההמלצות כיאה למדינה מערבית ודמוקרטית מתוקנת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו