אם נדמה שכל ישראלי אמור להרגיש בושה מול התמונות של הנערות שמכות חיילי צה"ל, מתברר שלא בדיוק. בעיתון "ידיעות אחרונות" היה מי ששמח על התמונות וחשב: הנה כותרת ראשית. העיתון מילא את תפקידו כמשתף פעולה עם תרגיל של לוחמה פסיכולוגית מבית מדרשם של הפלשתינים נגד צה"ל ומדינת ישראל.
לוחמה פסיכולוגית מהסוג הזה נועדה ליצור תחושות שליליות בציבור הישראלי כלפי צה"ל וחייליו. הפיגוע הפסיכולוגי נועד ליצור פילוגים בתוכנו. משמאל, התגובה צפויה. הרי מבחינת אותם אנשי שמאל, המשתפים פעולה עם האויב בתרגילי לוחמה פסיכולוגית, חיילי צה"ל לא אמורים להיות בנבי סאלח. ומבחינת הימין אפשר לצפות שתחזור התקפת האמוק התקשורתית, שחזינו בה לאחר פיגוע הדריסה בארמון הנציב.
הציבור ומובילי התקשורת שלו צריכים להיות מודעים לדרכי הלוחמה מהסוג הזה. נראה שהקצינים המצולמים בסרטון תודרכו היטב לעמוד בפרובוקציות. אני לא מוכן להתווכח עם צה"ל מתי היה צריך להתבצע המעצר של הנערות הפלשתיניות. האם בזמן האירוע או לאחריו, כפי שבוצע. באותו הקשר אין מנוס מלהזכיר שגם מאורע אלאור אזריה היה פיגוע של לוחמה פסיכולוגית, ובמקרה הזה צמרת צה"ל וצמרת הביטחון נפלו למלכודת. אין קשר בין האפקט האסטרטגי שהושג בחברון על ידי אויבי ישראל לבין הדרך שבה היה נכון לטפל באזריה. אפשר היה גם להענישו וגם לא להעניק לפלשתינים ולעוזריהם את הניצחון של קרע בצמרת ובציבור.
אירועים בולטים כאלה כבר התרחשו בעבר. זכורים המקרים של סא"ל אייזנר בבקעה שהדף באמצעות רובהו פעיל אירופי פרו־פלשתיני. כמו כן, זכור החייל ברובע היהודי בחברון, שצולם כשהוא דורך את רובהו כנגד נער פלשתיני. גם אלה מקרים של תיעוד חיילים בעקבות פרובוקציות. סביב יישובים מסוימים בהר חברון או באזורים אחרים מתבצעת פעילות חמורה של פרובוקציות, בעיקר על ידי הטרדה באמצעות מצלמות על כל פעולה בסביבת היישובים. יש מקום שישראל תאמץ מדיניות "התקפית" במישור הלוחמה הפסיכולוגית. למשל, איסוף כל הפעילים האירופיים שמבצעים הטרדות מהסוג הזה וגירושם מהארץ.
באופן כללי, האיפוק והשליטה העצמית משתלמים. ישראל וארה"ב מחוללות שינוי אסטרטגי מהפכני במוסכמות המדיניות של הסכסוך, וקצת חיכוך וכאבי בטן הם לא מחיר בלתי נסבל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו