1. הפועל ב"ש שחוזרת לאיתנה שבה מבוקרשט מהמשחק בליגה האירופית ונהנתה לראות את תוצאות משחקי השבת. ההפסדים של הפועל חיפה ובית"ר ירושלים סימנו את הרגע בו האלופה יכולה להתחיל להתקרב למקום המוכר לה בפסגה.
המשחק שלה הערב נגד מכבי פ"ת היה רחוק מאוד מלהרשים. הקצב והאינטנסיביות לא היו דומים למה שהקבוצה של ברק בכר מסוגלת להציג. ב"ש התקשתה מאוד לפצח את ההגנה המאורגנת של פ"ת, לא מצאה שטחים לרוץ עליהם ונראתה מאוד אנמית במשך דקות ארוכות.
אבל העוצמה וההרתעה שלה חזרו בדיוק בזמן ולמרות יכולת בינונית ומטה היא ידעה לנצח. גם זו חוכמה לא קטנה.
אפשר להבין את שחקני ב"ש, כי לא פשוט להביא את האנרגיות וההתלהבות אחרי משחק באירופה, למרות שמדובר "רק" בסטיאווה בוקרשט.
על המשחקים כמו נגד מכבי פ"ת צריך לסמן וי ולהמשיך קדימה והקבוצה של בכר יודעת לעשות את זה. אף אחד לא יזכור בחודש מאי איך ב"ש ניצחה את פ"ת במחזור העשירי.
ב"ש לא נראתה טוב בחלק הקדמי אבל הייתה יציבה ובטוחה בחלק האחורי, וגורש לא עמד במבחנים רציניים. עם כל החריקות במשחק ההתקפה, בסופו של דבר יש לב"ש את השחקנים שעושים את ההבדל ובראשם נאווקמה. בשתי פעולות מהירות היא השיגה את ההכרעה.
קואנקה, שהחליף את מליקסון הפצוע, הצליח אולי לראשונה במדים האדומים להצדיק את מקומו. הוא הכניס מעט חיים בקישור ההתקפי שלא עבד בחלק הראשון. הספרדי הוציא את ההתקפה שהובילה לפריצת הדרך במשחק ולאחר מכן זה כבר היה קל מאוד לבאר שבעים. פ"ת מטבע הדברים פתחה יותר את המשחק, נחשפה בחלק האחורי ומול ב"ש שיודעת להעניש זה היה סוף הסיפור.
צריך לציין את המשחק של מתן אוחיון שלא זוכה להרבה דקות משחק, אבל הפעם נכנס להרכב והציג משחק נקי מטעויות.
עם 10 נקודות בעשרה משחקים פ"ת היא כרגע קבוצה ששייכת לחלק התחתון. זה לא מה שציפו במשפחת לוזון. אפקט החלפת המאמנים התפוגג מהר והקושי שלהם לייצר מצבי הבקעה בולט מאוד.
יותר מדי מונח על כתפיו של מנור סולומון הצעיר. מלבד הניסיונות של הילד לייצר משהו בפעולות אישיות, לא ראינו ממנה רעיונות התקפיים.
2. מזל טוב למכבי חיפה, שנזכרה לנצח אחרי שכבר נגמרה לה העונה. לעיניי המנג'ר החדש ביציע היא ניצלה משחק בית נוח נגד סכנין וחזרה לנצח בסמי עופר אחרי תקופה ארוכה. הפגרה הגיעה להם בדיוק בזמן, עכשיו יש להם זמן לעשות סדר על הקווים ועל הדשא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו