ואז נחת ההליקופטר. מאי 1967, עם חטיבה 8 של אלברט מנדלר במדבר צין. הימים מתמשכים לאיטם, הנאום המגומגם של ראש הממשלה לוי אשכול עדיין מהדהד באוזניי. כבר שלוש פעמים פקדו עלינו להסיר את רשתות ההסוואה מן הרכבים, ושלוש פעמים הורו לנו להשיבן. נדמה היה שאנחנו בקרב השוחות של מלחמת העולם הראשונה. ואז נחת הליקופטר הרמטכ"ל יצחק רבין, והוא יצא משם, בכובע המצחייה המוכר שלו, מרכיב משקפי שמש. האיש שעליו לא הפסקנו לשיר באותם ימים "נאצר מחכה לרבין איי איי איי" הופיע בכבודו ובעצמו, וכבמטה קסם השרה בקרבנו תחושה שהכל נמצא בידיים בטוחות.
ראינו אותו ממרחק, הוא צעד לאוהל המפקדה ואחר כך שב ונעלם בתוך ההליקופטר. לא ידענו על ההתמוטטות שלו, לא ידענו על פגישתו הקשה עם בן־גוריון ועל תחושותיו הקשות. זה היה אולי ילדותי להיתלות בדמותו כדי לחוש ביטחון, אבל היינו בני 19, ולא השתתפנו בשום מלחמה. עדיין.
"שאלות לא טובות!". אורי גורדון, ידידי ובכיר בהסתדרות העובדים, מבקש ממני לראיין עבור עיתון צעירי ההסתדרות את רבין, שסיים זה עתה את כהונתו כשגריר בארה"ב ועתיד להימנות עם רשימת מועמדי המערך לכנסת הבאה. באנו אל ביתו של רבין בצהלה, והוא קיבל אותנו כמי שכפאו שד. אחרי שכל העיתונות האמריקנית ציפתה למוצא פיו, בא אליו נציג עיתון שאיש לא שמע על אודותיו, וגוזל את זמנו.
הוא ביקש ממני את רשימת השאלות. אני כבר הייתי, באותה שעה, חבר ותיק במערכת העיתון "דבר" וידעתי שלא עושים דבר כזה, אבל זכרתי את כובע המצחייה המרגיע שלו, שש שנים קודם לכן, ונתתי לו את הרשימה. הוא קרא אותה והודיע לי בפסקנות: "שאלות לא טובות!"
שאלתי אם ירצה שנשוב על עקבותינו. הוא עשה, בידו, את התנועה האומרת: "נו, בוא נגמור כבר עם הצרה הזו", וענה באופן מסודר על כל השאלות. מי שלא היה יודע מי המרואיין, היה משוכנע כי מדובר בחבר קונגרס רפובליקני. השאלות נסבו על נושאים הסתדרותיים, והוא נשמע שלילי מאוד כלפי דברים רבים שבהם האמנתי. פחות משנה אחר כך היה מנהיג מפלגת העבודה.
"רע־רבין־רבינוביץ'". כראש ממשלה ראיינתי את רבין ל"דבר". היה זה לקראת תום כהונתו המקוצרת, כאשר ברחוב השתמשו בבדיחה "רע־רבין־רבינוביץ'". הוא לא היה מוכן לתפקידו, חשב שהביקורת המוטחת כלפיו מבפנים ומבחוץ אינה הוגנת, והיה נרגן. מצאתי עצמי תומך בשר הביטחון שמעון פרס, לא משום שהזדהיתי עם כל עמדותיו, אלא משום שהאמנתי כי סיכוייו לנצח בבחירות הבאות גדולים יותר.
מהלכים על ביצים. כדובר מפלגת העבודה לאחר המהפך, השתתפתי בישיבות הוועדה המדינית של המפלגה, שחבריה היו אישים כמו גולדה מאיר, אבא אבן, יגאל אלון, ישראל גלילי וחיים צדוק. המתח בין פרס לרבין השפיע על כל דיון. כולם חשו שהם מהלכים על ביצים כדי שלא ייאמר דבר אשר יכול להקפיץ אחד מהם. בשלב מסוים היה רגע שבו פרס הציע אש לרבין, שעישן בשרשרת. המחווה הזו נתפסה על ידי כל רואיה כמו סיום מלחמת העולם. אי אפשר היה להיות ניטרלי באותן שנים. אם היית עם אחד מן השניים - הפכת מייד לאויב זולתו.
תמיד דיבר בצורה גלויה. יצחק רבין // צילום: אי.פי
"האמנת שנעשה את זה?". ב־14.01.84, חודשים מעטים לאחר הקמתה של ממשלת האחדות הלאומית בראשות פרס ובהשתתפות רבין כשר הביטחון, התקבלה ההחלטה על נסיגת צה"ל מלבנון ועל "רצועת ביטחון" שבה יפעל צבא דרום לבנון בגיבוי צה"לי. הייתי אז מזכיר הממשלה, ותפקידי היה, בין השאר, לעדכן את העיתונאים בהחלטותיה.
לאחר שניסחתי בדייקנות את ההחלטה החשובה הזו, ירדנו שנינו למבואה, שם חיכתה לנו התקשורת. לאחר שקראתי בפני העיתונאים את ההחלטה, השיב רבין לשאלותיהם. משהסתיימה מסיבת העיתונאים, נותרנו לרגע לבדנו. "האמנת שנעשה את זה?" שאל. ואני נזכרתי בכובע המצחייה ההוא, והשבתי לו: "מן הרגע שמונית לשר הביטחון".
"הפודל של פרס". אחר כך התעמתנו פעמים אחדות. ב־1987, כשהייתי מנכ"ל משרד החוץ והובלתי את המהלך להטלת סנקציות על דרום אפריקה, הוא התנגד לכך מאוד וכינה אותי, בתקשורת, "פקידונצ'יק", אך בסופו של דבר נאלץ לתת לכך יד. ב־1988 יצא בשצף קצף נגד המאמצים שעשיתי כדי לאפשר ממשלת עבודה צרה עם החרדים, וכינה אותי "הפודל של פרס". ומאוחר יותר, כשכיהנתי כסגן שר האוצר, כעס מאוד על המאמצים של חיים רמון ושלי להוצאת העבודה מן הממשלה, וכינה אותנו "המפרקים בע"מ".
בדרך לאוסלו. ואז התמודד מול פרס וניצח, ובבחירות החיצוניות ב־1992 התמודד מול יצחק שמיר, וניצח ניצחון מזהיר. וכשחששתי, כסגן שר החוץ, פן ידחה את המהלך שהובלתי באוסלו, שמחתי לראות כי, בדרכו הרבינית, אימץ אותו.
בפורום המרובע שהקים (רבין, פרס, יואל זינגר ואנוכי), ואשר נפגש, לפחות, אחת לשבוע, בלשכתו או בביתו, ניהלנו את המתרחש באוסלו. לעיתים מצאנו את עצמנו רק שנינו יושבים בפורום הזה, משום ששני משתתפיו האחרים לא היו בארץ. היתה זו הפעם הראשונה שבה היו בינינו שיחות גלויות וממושכות.
השת"פ האחרון. בשנת 1995, כשהביא את ההצעה למנותי לשר הכלכלה והתכנון, קיימנו שיחה בלשכתו. אמרתי לו כי אני לוקח על עצמי את התפקיד משום שרק שר מסוגל לפרק את משרדו ולהישאר שר בלי תיק, וכי זה הדבר שבכוונתי לעשות מכיוון שמדובר במשרד מיותר שאותו המציא מנחם בגין כדי להעניק תפקיד לידידו יעקב מרידור. הוא צחק ואמר: בעוד חצי שנה תבוא אלי, תאמר לי שזה המשרד החשוב ביותר בממשלה ותבקש להכפיל את תקציבו. כשפירקתי את המשרד, לאחר חצי שנה, הוא כבר לא היה בחיים.
הבשורה והדמעות. על הרצח נודע לי כשהייתי בביקור עבודה בארה"ב. הסופר עמוס עוז, שהיה גם הוא במקרה בניו יורק, בא לחדרי במלון כדי לשוחח על הסיכוי להגיע להסדר קבע, ובמהלך השיחה נודע לנו על רצח רבין. שנינו פרצנו בבכי; על ראש ממשלה שנרצח בידי אזרח המדינה, ועל המדינה. אני בכיתי על האיש בעל כובע המצחייה, שבא לביקור בחטיבה 8, ואשר החזיר לנו את תחושת הביטחון. ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו